מתי אנחנו עושות לילד "חור בראש"?

מאת: מירי מתתיהבעלת תואר שני ב"פיתוח מערכות חינוך" ותעודה בהנחיית קבוצות. כיום עוסקת בהכשרת אנשי חינוך לגיל הרך, ליווי הורים, הנחיית קבוצות הורים לילדים בעלי קשיי קשב וריכוז. בעלת ידע נרחב ומעמיק בגישות חינוכיות מגוונות, בעיקר "חינוך פתוח" ו"חינוך וולדורף". מגבשת גישות אינטגרטיביות לניהול הפעוטון וגן הילדים, על מנת לאפשר את יישום החזון החינוכי של הצוות. גרה בצפון, אם לארבעה- שני בנים ושתי בנות- שהם כבר בגיל המאפשר לאמא לכתוב מאמרים…

לפעמים אנחנו חוזרות מביקור אצל ידידה ומודיעות: "אוףףף! היא עשתה לי חור בראש". למה כוונתנו באמירה הזו? אנו מתכוונות שכמות הצלילים (דיבור למשל) הייתה רבה מידי עבור חוש השמיעה ועבור ההבנה והרגש שלנו. לא רצינו או לא יכולנו יותר להקשיב כי הרגשנו מוצפות בצלילים, במשמעויות, בכוונות, בשאלות ובדרישות.

לפעמים אנחנו יוצאות מחנות בגדים בלי שקנינו דבר כי: "הייתה שם כזאת מוסיקה מעצבנת! זה ממש עשה לי חור בראש! הרגשתי שאני לא מסוגלת למדוד!". הצלילים גורמים לריכוז וליכולת הפעולה והמחשבה שלנו להתערפל ואיננו מעוניינות יותר להישאר באותו המקום.

או שאנחנו חוזרות מאירוע שבו ישבנו בלית ברירה ליד המגבר ולמרות שנהנינו – אנחנו אומרות:  "היה כזה רעש! יש לי עכשיו חור בראש". כאן עוצמת הצלילים פוגמת בהנאה שלנו ויתכן שגם בחוש השמיעה שלנו.

בהצגות בידור לילדים, מתחילה ההצגה ב:"מה שלומכם?" "טוב!" צועקים הילדים אל השחקן המחייך. "לא שומעים!" טוען השחקן. "טוווב"!" חוזרים הילדים בצעקה רמה יותר "לא שמעתי?!" "טווווובבב!!" צווחים הילדים במלוא גרונם. אכן, זה עניין תרבותי-ישראלי, להציף את הזולת בצלילים. כך נעשה בקניון, בסופרמרקט, במסיבות ובהופעות.

אבל…לא "סתם" גילם של הילדים שאנחנו מחנכות מכונה "הגיל הרך". אכן העור שלהם דק ועדין, החושים שלהם ערים ומחודדים ואם אין בעיות שמיעה מולדות- הרי שהילד שומע מצוין. כאשר ילד נשרט או נפצע במהלך יום בגן או במעון היום, אנו חשות לעזרתו ומנחמות אותו. אנחנו יודעות שמאד כואב לו כי הוא צעיר. כי הוא רך.

אולם כאשר אנחנו מתכננות פעילות בגן, איננו מביאות בחשבון את הרגישות השמיעתית של ילדים. לקראת חג הפסח למשל,  צלילי "אחד-מי- יודע" מציפים את הרחוב בקול תרועה רמה. איזו עוצמת צלילים חווים הילדים שנמצאים כעת ליד המערכת! תחושתם היא תחושת כאב ממש כאילו נשרטו!

כבר בשעות הבוקר, עם הגיעו לגן ולמעון מקבל את הילד בליל של קולות: קולות ההורים הנפרדים מילדיהם, קולות הצוות המדבר, קולות ילדי הגן וכן מנגינת הדיסק שהניחה הגננת כדי לבשר את התכנים שיילמדו במשך היום, או על מנת ליצור אווירה שמחה. חוסר ההתאמה בין הצלילים לבין המשימות שנדרש הילד לבצע (למשל לשחק במשחק דידקטי) מוציאה את הילד מריכוז. הוא מתרוצץ בגן ומחפש מה לעשות, בלי להתמקד בדבר מה למשך זמן רב. הדבר דומה להרגשה שלנו בחנות הבגדים שבה אין לנו סבלנות למדוד בגדים: המוסיקה רבה מידי, חזקה מידי או שאינה לטעמנו ואנחנו מאבדות ריכוז.

פעמים אחרות אנחנו ממש רוצות להעביר לילד מסר חינוכי. להסביר, ללמד, להנחות, להדריך, להורות. קוראים לזה "תיווך". אנחנו מנסות לתווך לילד את העולם שסביבו. אנו מדברות ומדברות ומדברות…למרות שהטון שלנו נעים, ההסברים מגוונים והדוגמאות מצוינות- איבדנו את קשב של הילד. הוא חווה הצפה במלל האינסופי ממש כפי שקורה לנו עם החברה הדברנית שעשתה לנו "כאב ראש".

אז איך מעצבים סביבה חינוכית מעודדת קשב, אשר איננה גורמת ל"חור בראש?"

א.      התאמה: עלינו להתייחס לצלילים ששומע הילד, ממש כפי שאנו מתייחסות למזון שלו. עלינו לבחור את הרכיבים הנכונים אשר מתאימים לאירוע המסוים. בשעות הבוקר כאשר הוא מגיע לגן, עליו לשמוע קולות בני אדם מדברים. במהלך המפגש הוא יכול לשמוע מוסיקה או שיר אשר מוסיפים ידע ומעשירים את החוויה והתוכן שברצוננו להעביר. אם הוא ישן במעון, ייתכן שנרצה להשמיע מוסיקה מרגיעה על מנת שיירדם בנינוחות. בכל מקרה, על המוסיקה להתאים למסר ספציפי ואסור שתהווה רקע, כי הרעש מוציא את הילד מריכוז ומיקוד במשחק הדרמטי או הדידקטי או ביצירה עליה הוא שוקד.

ב.      עוצמה: לילדים קטנים יש שמיעה נהדרת. אין שום צורך לשים מוסיקה או כל צליל אחר ב"פול ווליום" על מנת להשיג את תשומת ליבם. עוצמת דציבלים גבוהה מערערת אותם, גורמת לעיתים לתחושת כאב פיזי, ומביאה לרצון שלהם להימלט מן המקום. לפעמים הם אינם יודעים מה הגורם לחוסר הנוחות שלהם ומגיבים בעצבנות, יללנות או תוקפנות, כאשר הגורם האמיתי הוא רעש רקע חזק. לכן, ננמיך את עוצמת הקולות הדוברים ועוצמת המוסיקה.

ג.       כמות: ילדים מבינים היטב מסרים קצרים וממוקדים (ועל כך נרחיב במאמר: "מה בין תיווך לבלבול"), נהנים משירים בעלי קצב איטי יחסית אשר ניתן להבין בהם את מילות השיר, מסוגלים לחוות חוויות בכל חושיהם וגופם – גם ללא מסר מילולי מורכב אשר מלווה אותן. לכן מלל רב מרתיע, מביא את הילד לבהות, לאבד ריכוז, להימנע מהקשבה. לכן: העבירו במילים ספורות וברורות את המידע או המסר שברצונכם להעביר.

גן שקט איננו גן עצוב. זהו גן שבו הגירוי השמיעתי הוא מכוון, מדויק ומותאם למסר שברצוננו להעביר לילדים. ילדים רגועים, מרוכזים וממוקדים יילמדו ברצון ובאופן מעמיק יותר את התכנים שברצוננו להעביר. ילדים רגועים נמנעים מאלימות כלפי חבריהם. איננו רוצות לגרום לילדים ל"חור בראש" אלא להנאה ורצון לפעול באופן חיובי ברחבי הגן והמעון.

 

 

 

 

פורסם בקטגוריה קולות אחרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>