מבטן ומלידה טיפול בילדים בהקשר הטרום לידתי בשיטת המטמורפיק – יוכי קשת


יוכי קשת היא מרפאה הוליסטית החוקרת את הדפוסים הטרום לידתיים והשפעתם.

תרפיית המטמורפיק, או בשמה האחר התרפיה הטרום לידתית,מציעה שפה ייחודית לקריאת ההיסטוריה האישית שלנו ולהתבוננות במקורות דפוסי התנהגות בחיינו. דפוסים אלה שורשיהם כבר ברחם, בידע ובחוויה ההדדיים אותם חולקים האם והעובר. המילה מטמורפיק נגזרת מהמילה היוונית מטמורפוזה, שפירושה שינוי צורה פנימי מהותי. המטמורפוזה גוררת בעקבותיה שינוי התנהגותי בולט ומשמעותי המשפיע על כל מערך האישיות. תרפיית המטמורפיק גורסת,  כהנחת יסוד, כי שחרור מתבניות ומדפוסי התנהגות ישנים הוא בסיס להתפתחות מודעת, לשינוי ולריפוי. שינוי זה מתרחש כתוצאה מפתיחת הדלת של הגוף אל זיכרונות מוקדמים. המטרה בתרפיית המטמורפיק היא לפתוח, להזרים ולאזן תבניות התנהגות שנוצרו בתקופת העוברות.

על פי המטמורפיק, תבניות קיומנו הפיסיות, המנטאליות, והנפשיות קורמות עור וגידים ומתחילות להתבסס בתשעת חודשי ההיריון. גורמים רבים משפיעים ומעצבים את חיינו במהלכם של תשעה חודשים אלה; התנהגות הורינו באופן כללי וביחס להיריון הספציפי, הסביבה האנרגטית, התרבותית והסוציו-אקונומית שבה הם חיים, הרמה המנטאלית והרגשית שהם מצויים בה, הגֶנים שלנו, אירועים ומצבים לא צפויים והקשרים שמקיימים כל הגורמים האלה זה עם זה ועוד.

הורים לילדים בגיל הרך ישאבו תועלת רבה  מהיכרות עם שיטה טיפולית  זו מכיוון שהיא נותנת מענה הן לצורך להבין את שורשי הסיבה לבעיה, והן לצורך בטיפול  שיסייע לשחרור מתבניות התנהגות המכבידות על הילד ועל יחסיו עם סביבתו.

כיצד משפיעים אירועים טרום-לידתיים על הגוף וכיצד הם מותירים בו חותם

מערכת העצבים והעור משמשים בשלבי העוברות השונים כמְכל רגשות ראשוני. המידע על תחושות נעימות ובלתי נעימות ומצוקות פיסיות נקלט ונאגר בתאי מערכת העצבים ובעור. מערכת עצבית זו קולטת את התחושות מסביבתה, דרך האם. כל מה שקורה בסביבת האם נקלט על- ידי העובר/ה שברחמה ומשפיע על התפתחותם. עוברים חוֹוים את דפוסי התגובה הרגשית של אִמם לאירועים או למצבים שונים. עם זאת, אין בידי העוברים לשמר חוויות אלה בזיכרון המודע ואין הם יכולים לדבּר את החוויה ולעבד אותה אלא במונחים גופניים.

על נושא הזיכרונות שאנשים נושאים מתקופת העוברות נכתב רבות:

ד"ר תומס ורני וג'ון קלי, כותבים בספרם "חייו המסתוריים של התינוק טרם לידתו" (1981) על עשרות מטופלים שידעו לשחזר את חוויותיהם כעוברים. חוויות אלו נבדקו על ידי החוקרים שמצאו שהן תואמות אירועים שאכן חלו בשלבי ההיריון השונים.

ד"ר אלסנדרה פיונטלי ערכה בשנות השמונים של המאה העשרים תצפיות על עוברים באמצעות סריקות אולטרה- סאונד לאורך ההיריון ועקבה אחר התפתחותם של תינוקות אלו בשנים הראשונות שלאחר הלידה. הממצא המרכזי שלה היה כי ילדים מציגים בהתנהגותם אחרי הלידה דפוסי התנהגות שהושפעו בבירור מחייהם בתוך הרחם. כמו כן היא עמדה על הקשר הברור שבין חוויותיהם כעוברים לדפוסי התנהגותם כילדים. פיונטלי כותבת, שבניגוד לתפיסה הרואה את הרחם כמקום מופרד ומוגן מן העולם החיצוני, העולם התוך-רחמי רחוק מלהיות יקום מבודָד ואחיד בהתפתחותו. למעשה עוברים ברחם אִמם חשופים לגירויים רבים ושונים, המשפיעים על חייהם גם שנים רבות לאחר לידתם. עוד היא מוסיפה שהסביבה התוך – רחמית הוכחה כשונה בעבור כל אחד מזוגות התאומים שנצפו.

בשנת 1992 היא פרסמה את ממצאיה בספר  "מעובר לילד". היא מספרת על זוג תאומים, פבריצ'יו וג'ורג'ו, שחלקו קרום שפיר אחד ושליה אחת ברחם. הם היו כרוכים וסבוכים זה בזה כל הזמן. בתצפית בגיל ארבע הציורים שלהם משקפים את ההיסטוריה ברחם:

פבריצ'יו מצייר כרית עם פה ועיניים ואומר: כריות זזות… מעולם לא הייתי לבד אפילו בלילה" (כמו ברחם בו שהה עם אחיו ללא קרום שיַפריד ביניהם). הוא גם מצייר דרקון עם שני ראשים, וג'ורג'ו גוזר את הציורים שלו ואמר: "אי אפשר להשאיר אותם ככה… מחוברים יחד… צריך להפריד ביניהם באיזשהו מקום…"

בעשורים האחרונים אנו עדים להתפתחותו של זרם חדש בפסיכולוגיה ‒ פסיכולוגיה טרום לידתית. זרם זה מוצא קשר הדוק בין בעיות נפשיות עמוקות מסוימות אצל תינוקות וילדים לבין חוויותיהם העובריות והלידתיות.

ד"ר ורני מספר על מרפאתו של ד"ר אלפרד תומטיס, רופא מומחה לבעיות אף אוזן וגרון בצרפת. הוא כותב שהטיפולים במרפאה כוללים שִחזור של ההתנסויות ברחם ובעת הלידה. בין היתר מוכנסים הילדים החולים לחדר קטן שתוכנן ליצוֹר תחושות של רחם – שקט, רוגע וחמימות. מעסים את גופם בשמן חמים, והם יושבים באמבט של מים שחמימותם זהה לזו של מי השפיר. הקלטות קולה של אמם מועברות אליהם מעומעמות קִמעה, כדי לשווֹת להן דמיון לקולה של האם כפי שהוא נשמע ברחם. על פי הדיווחים, אחוז גבוה מאוד של ילדים עוזבים את המרפאה בריאים או במצב משוּפר.

תקופות ההיריון השונות ומסלול ההתפתחות העוברית

על פי המטמורפיק, ניתן לחלק את תקופת ההיריון לשש תקופות עובריות, כאשר בכל תקופה, מתרחשים אירועים המייחדים אותה וכמו במרוץ שליחים ככל שתקופה אחת מתפתחת טוב יותר כך השלב הבא מקבל אנרגיה למיצוי הפוטנציאל הגלום בו. יחסים בין עובּרים להוריהם הם חוויה שמתפרשת אל מעבר לפונקציות הפיסיולוגיות- ביולוגיות שלה. חוויה שהיא גירוי ומשוב דו-כיווניים מתמשכים.  בתיאור כל אחת מן התקופות משולבת החוויה העובּרית והתגובה ההורית.

שש התקופות הן:

תקופת הטרום-התעברות תקופה זו מתייחסת להכנה ולהתכוונות להיריון מצד שני ההורים בכל רמות האישיות: פיסית, מנטאלית ונפשית.

תקופת ההתעברות: שלב זה עוסק בזהויות ובמפגשים אישיים המאפשרים חיים פיזיים ורוחניים חדשים

תקופת הגדילה והמחויבות: שלב זה עוסק בגדילה ובהתחזקות וכרוך בשינויים המערבים תהליכים של קליטה והסתגלות.

תקופת התנועה והבעיטות: שלב זה עוסק בביטחון עצמי, בתנועה ובתקשורת בין שותפים למסע.

תקופת ההבשלה: שלב זה עוסק בהבשלת הגוף ובהכנת כל הצדדים לקראת מעברים ושינויים.

זמן הלידה: כל הצדדים מכינים את עצמם לקראת המעברים והשינויים הנכונים להם.

מפת המטמורפיק היא מפה של זמן. משתקפים בה תשעת חודשי ההתעבּרוּת. החותָם של תקופה זו מוטבע בגוף ודרכו אנו יכולים ליצור קשר עם זיכרונות התקופה כפי שהגוף קרא והבין אותם. זיכרונות אלה יוצרים קישור המספק הבנה ומשמעות בין תבניות התנהגותיות ודפוסים המחוללים חוסר איזון, לבין ההתרחשות בתקופות ההיריון והלידה.

הטיפול המטמורפי

הנחת היסוד העומדת בבסיס הטיפול המטמורפי היא, כי כפות הרגליים, כפות הידיים והראש, פועלים כאזורי השתקפות של עמוד השדרה. עיסוי עדין של נקודות רפלקס עמוד השדרה מגרה לתגובה איברים ומערכות שונות בגוף. מכאן שניתן באמצעות המגע להשפיע על פעולת המערכת הגופנית כולה. הטיפול מניע את הגוף אל מצב של איזון, אשר על פי התפיסה ברפלקסולוגיה ובמטמורפיק, מונע התפתחות מצבי מחלה או חוסר איזון ומסייע לגוף להתמודד עם מצבי חוסר איזון קיימים.

אנשים לא מעטים מגיעים לטיפול משום שאינם מצליחים לרדת ל"שורש" הבעיה הפיסית או הרגשית המלווה אותם. הם חשים חוסר איזון וחוסר הרמוניה בחייהם. הם שואלים את עצמם לעתים קרובות את השאלה המוכרת: "למה זה קורה לי ?"  ומבינים שמערכות החיים שלהם תקועות או חסומות מפני התקדמות ושיפור. כוחו של הטיפול במטמורפיק אינו בריפוי התסמינים, אלא ביצירת גשר וקשר בין החוויות של המטופל  כעובָּר לבין החוויות שלו כאדם בוגר. הגשר הִנו פיסי, כי כך האדם אצר את החוויות שלו מתקופת העוברות. הגשר יוצר את  הדרך בעבור התודעה וזו בונה את הקשר ובכך מבססת איזון מחודש ותחושת שלמות והרמוניה.

ההתייחסות אל ההורה במסגרת הטיפולית

כאשר הורים מביאים את ילדיהם לטיפול בקליניקה, נרצה לקבל מידע גם על אודות מצב בריאותם של ההורים עצמם. כאשר אנו מזהים שהם עצמם עייפים וחלשים, נעודד אותם להיעזר במקורות שונים של תמיכה וחיזוק. התחזקותם תעלה את סיכויי ההחלמה של הילד/ה ותסייע להשיג שיתוף פעולה מיטבי לטווח ארוך בינם לבין המטפל/ת. יהיו הורים שהטיפול המטמורפי הוא שיתאים להם ויהיו שנמליץ בפניהם על דרך אחרת.

אני מציעה להורים לחוות פעם אחת לפחות טיפול על מנת שיחושו את מה שהילד חוֹוֶה וישתתפו בתהליך הטיפולי בקליניקה. חוויה זו מעודדת את שיתוף הפעולה של ההורה, את האמפתיה אל הילד ומחזקת את ערנותו לשינויים המתרחשים בעקבות הטיפול.

התפיסה הטיפולית שלי היא כי ההורים והמשפחה מהווים מוקד כוח לטיפוח ולכן בטווח הארוך הם המזוהים בעיניי כסביבת הטיפול הטבעית עבור הילד/ה. לכן, גם אם אנחנו נוטים להיקשר לילדים כדמויות רכות הזקוקות לתשומת לב רבה ולחיבה, רצוי לנו להציע להורים, לאחר סדרת טיפולים קצרה, ללמוד כיצד לבצע את הטיפול המטמורפי לילדיהם בעיקר בבית. בכוחו של המגע הטיפולי בשיטת המטמורפיק לפתוח ערוץ תקשורת נוסף ומעניין בין בני אדם בכלל ובין בני משפחה בפרט, ולכן אם ההורים פתוחים לכך וחזקים דיים, אני מוצאת לנכון ללמד את כל בני המשפחה לתת עיסויים זה לזה.

לפני מספר שנים עבדתי תקופה מסוימת עם משפחות צעירות בסיכון במסגרת תכנית "דרור" של משרד הרווחה. "משפחות בסיכון" מוגדרות כמשפחות שבהן המסוגלות ההורית היא נמוכה והילדים, לעתים קרובות, חיים בבית בו הם חווים הזנחה ואלימות. בבתים אלו תפקדו הורים במיטב יכולתם והבנתם, השתדלו לקיים קשר זוגי ולגדל ילדים. כל ההורים בתכנית זו היו דור שני ושלישי למשפחות בסיכון. במסגרת התכנית, כל בני המשפחה היו אמורים בהדרגה לקבל ולתת טיפולי מגע ברפלקסולוגיה ובמטמורפיק על פי מידת מוכנותם ויכולתם. השאיפה הייתה להתחיל את הטיפול באִמהות, אשר מרביתן עבדו לפרנסת המשפחה ובה בעת היו המטפלות העיקריות בילדים. בשלב השני צורפו גם האבות לטיפול. לאחר סדרת טיפולים בה שני ההורים כבר חוו טיפול והתחזקו מעט צורפו אף הילדים לטיפול. בתחילה רק הרפלקסולוגיות טיפלו בילדים, ואחר כך הודרכו ההורים כיצד לטפל בילדים. אחד הסיפורים המרגשים הזכורים לי, הוא סיפור שסיפר אחד האבות במפגש אחד עם המשפחה. האב הגיע הביתה עייף מהעבודה. בבית היו באותה השעה אשתו ושלושת ילדיו. אחד הילדים השתולל, "עשה בלגן" ורב עם אחיו הצעיר. וכך מספר האב: "בכל זמן אחר הייתי צועק עליו ומכניס אותו לחדר שם סביר להניח שהיה גם 'חוטף' מכות. במקום זה הסתכלתי עליו, ככה משתולל ועושה רעש, אמרתי לו בשקט שייכנס לחדר שלו. הוא נכנס לחדר קצת חושש. ביקשתי ממנו לחלוץ נעליים, השכבתי אותו על המיטה, ופשוט נתתי לו עשרים דקות של עיסוי בכפות הרגליים. אני נרגעתי והוא היה שקט ונחמד כל הערב. בטח עוד בהלם. זה הפך לבדיחה במשפחה; בכל פעם שמישהו עצבני, כולל אני, אשתי צוחקת ואומרת: "מישהו פה חייב טיפול דחוף? "

קביעת מטרות לטיפול ותקשורת עם ילדים

כאשר אני מטפלת בילדים, אני מגדירה אִתם ועם הוריהם את הדפוס ההתנהגותי שהם מעוניינים לעבוד עליו בהתייחס לדפוסים הקשורים לתקופות העוברות והלידה. הגדרה זו מסייעת בידם לעקוב במהלך הטיפול אחר שינויים ולתעד אותם. חשוב להקשיב לצורה ולאופן שבהם אנשים מתארים את עצמם ומספרים על מה שהם רוצים לעבוד עליו. אם מקשיבים להם בשקט ובתשומת לב הם מספקים את המידע המדויק ביותר. גם ילדים, בהתאם לרמת ההתפתחות והשפה שלהם יודעים לתאר מה חשוב ביותר בעבורם.  דוגמה טובה  לעניין זה היא סיפורו של הראל.

מֵרב,אמו של הראל,מספרת על בעייתו של בנה במילים הבאות: "יש לו הפרעות התנהגות קשות, עצבנות, ואפילו קצת תוקפנות וחוסר שקט. המצב החמיר והפך ל "בלתי נסבל' מאז לידת אחיו לפני כשנה וחצי. הוא לא מקשיב לי! לא מוכן לעשות את מה שאני אומרת לו. בבוקר, גם אם הוא ישן מספיק שעות הוא מושך עוד ועוד זמן במיטה. אני מתחננת בפניו שיָקום כבר והוא כל הזמן אומר לי: 'זה בסדר תירגעי, רק עוד רגע'. כשהוא רואה טלוויזיה לפני השינה, גם אם החלטנו שזו רק תכנית אחת הוא תמיד יירצה להישאר עוד קצת מולה גם אם היא כבר כבויה. לצאת מהבית לגן – זה סיוט מתמשך. גם להוציא אותו מהגן הביתה לוקח זמן. בארוחות הוא אף פעם לא כמו כולם – או שהוא אוכל מהר ועוזב את השולחן, או שהוא מושך את הזמן עוד ועוד. ועוד לא דיברנו על זמן האמבטיה, להתלבש…  אני מותשת! "  בחדר הטיפולים הראל מקרין קסם רב. הוא חייכני מאוד, שואל הרבה שאלות, מתעניין במה שאני עושה, מכריז בשמחה שהוא מאוד אוהב מגע ושמח לעצם הרעיון שיקבל עיסויים בכפות הרגליים.

בסיפור ההיריון של הראל מתבררים הפרטים הבאים:                                                                             בשבוע ה 37 להיריון,הודיעו הרופאים לאִמו שחייבים לבצע זירוז לידה משום שנראה היה שהוא הפסיק להתפתח. האם הובהלה לבית החולים, שם היא זוכרת תחושת לחץ, בהלה ומצוקה. היא קיבלה כמות גדולה של פטיצין, לזירוז הצירים. הוכנס בלון מיוחד להרחבת תעלת הלידה, ונעשה שימוש בוואקום על מנת לשאוב אותו החוצה. הראל נולד במשקל תקין של 2.350  ק"ג. מֵרב מכירה מעט את נושא המטמורפיק מפני שהייתה נוכחת בהרצאה שנתתי בנושא לכן אני שואלת אותה האם היא מזהה מכנה משותף לכל הבעיות שציינה. היא חושבת רגע ואומרת שלא. אני אומרת לה כי נראה לי שהמכנה המשותף הוא זמנים. נושא הזמנים והמעברים המאפיינים את תקופת הלידה וברקע גם סוף תקופת ההבשלה, משום שהראל נולד כשבועיים לפני התאריך המיועד. הלידה שלו זורזה והתלוותה לה תחושת בהלה של צוות חדר הלידה ושלך גם יחד. לאחר זריקות הזירוז עוד הוכנס בלון ואז משכו אותו החוצה. חוויית הלידה של שניכם היא של מהירוּת, דחיפוּת ובהילוּת. וגם של מעבר בעייתי.  בכל ההתנהגויות של הראל הוא חוזר ואומר שוב ושוב את אותו הדבר רק במילים אחרות: "תנו לדברים לקרות בזמן ובקצב שלי", או "אני זקוק ליותר זמן ממה שנותנים לי". הוא לא באמת מתמרד או ממרה את פי האם. הוא עושה כל מה שהיא מבקשת ממנו – קם מהמיטה, מתלבש, אוכל, הולך לגן, חוזר מהגן, אפילו מסכים שהטלוויזיה תישאר מכובה. הוא פשוט רוצה להשתהות עוד קצת זמן בכל מצב. התנהגויות אלה מאפיינות תקופת הבשלה שלא הגיעה לידי גמר ולידה שזורזה.

רגרסיוֹת בטיפול

רגרסיות או נסיגות בטיפול נחשבות אף הן כחלק מהאופן בו גוף מתקשר עם הסביבה. על פי המטמורפיק, כאשר ילדים חוֹוים רגרסיה התנהגותית ייתכן שהם מאותתים כי הם זקוקים לתשומת לב מוגברת אל התבנית הקשורה לתקופה הטרום- לידתית שאליה נסוגו.

אם נתבונן בהיבטים ההתנהגותיים שהגוף מבטא במהלך הנסיגה, נדע לאבחן את הצרכים ואף לתת מענה הולם לתופעה. כך למשל פעמים רבות קורה שילדים מפתחים פעם אחר פעם חום גבוה, אך ללא כל ממצאים פתולוגים לסיבת התופעה. זה עשוי לקרות בתקופה בה הם עומדים בפני שינוי משמעותי בחייהם; מעבר לבית חדש, כניסה לגן או לבית ספר חדשים, או כל מצב אחר בו רב הנסתר מהידוע. במצב כזה כדאי לא להתערב מדיי; יש לאפשר להם לנוח היטב ולהיות קשובים לבקשות ולצרכים. הגוף יודע מה הוא צריך ומבקש לו את הזמן הדרוש לשם כך. במקרים הללו, נתייחס למחלה כאל "משבר החלמה" שלאחריו הילד יחווה שיפור משמעותי בהתנהגותו ובבריאותו.

בתחילת כל סדרת טיפולים אנחנו מכינים את ההורים לאפשרות שתיתכן רגרסיה לאחר הטיפול. חשוב להסביר להם מדוע מתרחשת רגרסיה זו, כיצד לקרוא את אותותיה ומהי הדינמיקה העומדת מאחוריה. כאשר אנו מצליחים לזהות את השלב במטמורפיק שאליו חלה הנסיגה, תשומת לב נכונה תיתן מענה לצרכים הקשורים לשלב זה. לדוגמה: ילדים שדורשים תשומת לב רבה בשעת מחלתם ו"מטרטרים" את סביבתם, יתכן שהם נסוגו לתקופת התנועה והתקשורת. הורים שמודעים לכך יקבלו זאת בהבנה ויספקו לילדיהם לא רק תרופות ומזון אלא גם את חברתם עצמם. תחושת תקשורת טובה ומענה מלא לצרכים בקשב, במגע ובתשומת לב יסייעו להחלמה מלאה יותר.

ילדים שבניגוד לכל טקסט רפואי דורשים במחלתם כמויות גדולות של מזון, אפשר שהם מאותתים בזה שדרוש להם חיזוק נוסף ומרוכז לתקופת הגדילה והמחויבות. ילדים אחרים רק יבקשו שיניחו להם בשקט, שייתנו להם זמן להחלים. לנו זהו איתות לכך שהם זקוקים לזמן הבשלה לקראת משהו חשוב שעליהם להבין או לרכוש בו שליטה, או שהם חוו תקופה אינטנסיבית מלאת אירועים וכעת גופם מבקש זמן "לדגור" בשקט ולעכל את שעבר עליהם.

פעמים רבות ילדים הניצבים לפני מעברים חשובים ומרגשים בחייהם ייתכן שיחלו. אם נבין זאת נדע שעלינו להעניק להם תחושת קרקע טובה, יציבה ותומכת, שתסייע להם לצלוח את המעבר בתחושת ביטחון. בכל המקרים הללו, בכוחו של טיפול מטמורפי שיינתן לילד/ה החולה מידֵי אחד ההורים לקדם במידה ניכּרת את תהליך ההחלמה וחיזוק המערכות. רגרסיה יכולה להתבטא גם באופן נוסף. ילדים ברגרסיה עלולים להקצין את התנהגותם ולדחוף את בני המשפחה האחרים ל"פינות" המעוררות תגובות מוקצנות.

טיפול בעוברים ובתינוקות

טיפול מטמורפי מתאים בכל גיל שהוא. הזמן הטוב ביותר להתחיל את הטיפול בתינוקות הוא הזמן הקרוב ביותר למקורות כלומר לשלב בו ההורים מתכננים את ההיריון. במטמורפיק, זמן התכנון  משויך לשלב הטרום-התעברותי. בשלב זה, מודעות וקבלת אחריות יעודדו הורים להקפיד על אורח חיים מאוזן ולהעניק לילדם נקודת פתיחה טובה יותר. הורים המזהים אצל עצמם תבניות חשיבה ודפוסי התנהגות המעכבים אותם בחייהם יפיקו תועלת מרובה מטיפולים אלה.

בהיריון עצמו מתקיימים יחסים סימביוטיים בין האם לעובר/ה; רווחתה של האם תשפיע על רווחת העובר/ה שברחמה ולהפך. לכן, בכוחו של הטיפול במגע להיטיב עם שניהם במהלך ההיריון ולאחריו. גם כאן תקפים העקרונות המנחים של טיפול במשפחות שציינו בפרק זה. השפעה טובה עשויה להיות לטיפולים, אם הם ניתנים לאישה על ידי בן זוגה, כאשר אחת לשלושה שבועות, האב, או מי מבני המשפחה שהעניק את הטיפולים יקבל אף הוא טיפול חיזוק.

טיפול מטמורפי יכול להינתן לתינוקות אף ביום הלידה עצמו וללא כל חשש. המגע המטמורפי הוא עדין מאוד ותינוקות מגיבים אליו נפלא. עיסוי שניתן החל מהשלב הראשון לחיים יכול לתת הנעה טובה לשתי מערכות בעייתיות ביותר אצל תינוקות: מערכת העיכול – הקשורה לעקרון האם ומערכת הנשימה – הקשורה לעקרון האב. אבות שיצטרפו למתן טיפולי מטמורפיק הן לתינוק/ת והן לאם בשבועות ובחודשים הראשונים שלאחר הלידה, ישפרו את רווחתם הפיסית והרגשית של האם והיילוד/ה ויעמיקו את הקרבה בין כל בני המשפחה. טיפול מטמורפי לתינוקות אורך דקות ספורות, בשל הממדים הזעירים של גופם, וניתן לתת אותו בכל יום. הם מגיבים לטיפול טוב ומהר.

סיכום

אנשים רבים מַכּירים את סיפור לידתם אך לא את יתר האירועים שקַרו בהיותם עובּרים. התוודעותם לאירועים אלה דרך סיפורים של האם ובני משפחה קרובים, מסייעת בידם להכיר בהקשרים חסרים על אודות מקורם של דפוסי התנהגות וחשיבה שלעתים מעכבים אותם מלהתקדם בחיים. בתיעוד הסיפורים אנחנו עדים לכוחה של הכתיבה בחיבור בין אירועים, רגשות, זיכרונות ותובנות לכלל רצף סיפורי שעשוי לשחרר אותנו מערפול ומחוסר הבנה של חיינו ומצעיד אותנו קדימה לעבר התנהגויות אפקטיביות יותר.

כדוגמה אני רוצה להביא את סיפורו של טל, עיתונאי בן 38:

"מאז שאני זוכר את עצמי אני חי בתחושת קיום רעועה. בכל מקום שאני נמצא בו אני מבקש התחייבות, ביטחון ונאמנות. מערְכות יחסים רבות בין בנות זוג וגם בין חברים מסתיימות במפח נפש, משום שבשלב מאוד מוקדם של כל קשר, שלב בו רוב האנשים עוד מגששים ולומדים להכיר זה את זה, אני כבר דורש הצהרת מחויבות ונאמנות. כאשר שאלתי את אִמי על אודות שלבי ההיריון השונים שלה היא סיפרה לי שההיריון היה מתוכנן ומאוד רצוי והלידה הייתה פשוטה למדיי וללא סיבוכים מיוחדים. זה היה אבי שסיפר לי, שכמעט עד אמצע ההיריון אתי אִמי דיממה. היא שכבה בשמירת היריון מאחר שההיריון הוגדר בסיכון מאוד גבוה. כל אותו זמן הייתה לה תחושה פסימית מאוד שההיריון לא יחזיק מעמד. אבי מספר שהוא פחד לעודד אותה כדי שלא תיקשר אליי וכדי לא לטעת בה תקוות שווא".

"את יודעת", אומר לי טל, "לאחר שהעליתי על הכתב את כל התשובות שקיבלתי, ישבתי שעה ארוכה וקראתי שוב ושוב את מה שסיפרו לי הוריי על התקופה הקשה, שעברה עליהם בשלב הגדילה העוברי שלי. חשבתי עליהם, זוג צעיר מייחל לילד ופוחד להתאכזב. חשבתי על עצמי כעובר; מה קלטתי, מה הבנתי? מה זה הזיכרון הזה המוטבע בנו וכמה פנים וצדדים יש לו. חשבתי מהי ההשפעה של ההדחקה או  ה 'אי היזכרוּת' של אמי בתקופה כה ארוכה וקשה בחייה ובעיקרו של דבר גם של חיי. אני מבין כעת טוב יותר את הקשר העמוק בין החוויה שלי כעובר, שחייו נתונים בסכנת חיים וחוסר ביטחון קיומי, לבין הצורך שלי במחויבות ובנאמנות בכל מחיר".


יוכי קשת,  מרצה ללימודי פילוסופיה, רפואה סינית ורפלקסולוגיה, ליוותה והשתתפה במחקרים בבתי חולים בנושאים הקשורים להשפעתה של הרפואה ההוליסטית על מחלות גוף ונפש, לקחה חלק בפרויקטים חברתיים ביניהם פרויקט "דרור", המטפל במשפחות צעירות בסיכון, מלווה את תחום הטיפול ההוליסטי ב "מכון תודעה" העוסק בנושא הסחר בבני אדם ומנהלת למעלה מעשרים שנה קליניקה אינטגרטיבית ברפואה הוליסטית השמה דגש על עבודה עם משפחות.


ביבליוגרפיה:

ורני תומס וקלי ג'ון, החיים המסתוריים של התינוק טרם לידתו, זמורה ביתן, 1981

ז'אנוב ארתור, הצעקה הראשונית, זמורה ביתן, 1983

לבואייה פרידריך, לידה ללא אלימות,  צ'ריקובר

פיונטלי אלסנדרה, מעובר לילד, מודן, 1992

קשת יוכי, מבטן ומלידה – תרפיית הדפוסים המוקדמים, בהוצאה לאור








פורסם בקטגוריה קולות אחרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות על מבטן ומלידה טיפול בילדים בהקשר הטרום לידתי בשיטת המטמורפיק – יוכי קשת

  1. מאת Lili Grumet‏:

    מאוד מעניין ומאוד נכון
    כאשר קראתי את המאמר הבנתי שהדאגות והחרדותשהיו לי במשך ההריון
    לא השתנו גם היום עם הבת שלי שהיא בת 21 שנים

  2. מאת יעל אוריין, רפלקסולוגית מומחית‏:

    מאמר מרתק. עושה חשק לקרוא את כל הספר מבטן ומלידה.
    תבוא עלייך הברכה, יוכי

  3. מאת צביקה רייזנשטט‏:

    מאמר מעניין הפותח צוהר לנפלאות הלימוד והטיפול המטמורפיים
    למדתי את הנושא פעמיים אצל יוכי קשת וכיום אני מטופל ומטפל בשיטת המטמורפיק וחווה עומקים חדשים בי ואצל מטופלי
    כנושא לימודי אשמח ללמוד שוב ולהעמיק עוד ועוד בידע שיש ליוכי לחלק
    תודה
    צביקה

  4. מאת אירית שטיינר‏:

    מרתק. כמה שאני לומדת את הנושא וחווה את הטיפולים על גופי, בכל פעם אני מגלה משהו חדש, שגורם לי לחשוב על עוד היבטים של התחום המדהים הזה!
    השפה של המטמורפיק מאוד ייחודית ומדוייקת, ולוקחת אותי למקומות של עבודה עצמית ושיפור, והרי אני מאמינה שאנחנו כאן כדי לעבוד ולשפר. מרגש אותי לקרוא את הסיפורים האישיים של המטופלים, הן כאישה וכבתה של אמי והן כאמא לשלושה ילדים.
    תודה רבה!
    אירית

  5. מאת מירב‏:

    יוכי קשת מסבירה בצורה מעניינת ומשכנעת כיצד המוח שלנו אוסף זיכרונות עוד מהתקופה העוברית. וכיצד זיכרונות אלו משפיעים על המחשבה וההתנהגות שלנו כאנשים בוגרים כל ימי חיינו. רעיון מדהים. התרשמתי מאוד מהניתוח היפה שהיא עשתה בספר לדמותם של יעקוב ומשה רבנו. זה ספר חשוב לכל אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>