בתאבון אוכלים בגן

בתאבון –

אוכלים בגן

תזונת הילדים מהווה נושא חשוב המדובר בתקשורת בין הורים לצוות הגן. בחרתי לכתוב מאמר קצר זה על מנת להבהיר נקודות חשובות הקשורות לאחריות המשותפת שיש לגן ולהורים לגבי אכילה ותזונה בגן.

ידע כללי

חשוב לדעת שתזונה קשורה באופן ישיר לחיי הרגש שלנו. למשל כשאנחנו עצבניים- חלק מאיתנו ימנע מאכילה ואילו אחרים ייגשו באופן מידי "לטרוף" את המקרר. ההתייחסות שלנו למזון היא התייחסות רגשית משום שבינקותנו תחושת השובע הפיסית-תחושתית, בהנקה או בהאכלה בבקבוק מתחברת לתחושת השובע הרגשית. הקשר הפיסי ההדוק עם ההורה, החיוך של ההורה ושביעות רצונו בחיבור לתחושת השובע יוצרים תחושת ביטחון ושייכות המקושרים לקבלת מזון. אפילו האינסטינקט של פתיחת הפה ונכונות לאכול קשור בנכונות של הילד להכניס לתוך גופו משהו זר שהוא מוכן לאכול משום האמון שיש לו באימו והוא מקשר אותו במהרה לתחושת שובע. הנכונות הזו היא גם תחושתית וגם רגשית. לכולנו מוכר תהליך ההתרגלות של הילד שלנו למזון חדש. חלק מן הילדים נכונים לטעום ולהכניס לגופם מזון חדש ולא מוכר ואילו אחרים נרתעים ולוקח זמן רב לקרב אותם למאכלים חדשים. הקרבה או ההרתעות מאוכל גם הן תחושתיות ורגשיות כאחת. במהלך הגיל הפעוט הקשר הרגשי מתחזק וילדים יוצרים דפוסים פיסיים- תחושתיים ורגשיים בהקשר לאוכל. הם מקשרים אוכל עם נחמה רגשית משום שאנו מציעים בקבוק מים או ביסקוויט על מנת לעזור לילד להירגע. האוכל גם משמש להסחת דעת למשל, כשילדים רבים אנו קוראים להם לשולחן לאכול גלידה כדי לקרר את האווירה ביניהם. אוכל משמש גם תגמול להתנהגות נאותה: תעשה כך וכך ואחר-כך תקבל במבה. הדפוסים האלה כשהם נוצרים הופכים את האוכל מגורם הישרדותי גרידא למרכיב מהותי רגשי בחיינו כמבוגרים. אנו מקשרים אוכל עם הנאה, עם בילוי, עם רגיעה ולכן יש לנו כל כך הרבה מסעדות, בתי קפה, ביסטרו, ברים, קיוסקים ותוכניות טלוויזיה אין סופיות שעניינן – אוכל. המזון והאכילה הופכים בהדרגה למרכיבים מרכזיים שקשורים בחיי הרגש שלנו ולכן גם הפרעות קשות של אכילה כמו אנורקסיה ובולימיה מקורן בקשיים רגשיים. בגיל הרך האכילה מהווה אחת מאבני בוחן לבדיקת מצבו הפיסי והרגשי של הילד. ילד שמסרב לאכול, יכול להיות חולה פיסית או מוטרד רגשית לכן אנו ערניים מאוד ומתבוננים באופן בו הילד מתייחס לאוכל ואוכל, על מנת שנוכל לאתר מצוקות פיסיות או רגשיות בזמן, להיענות להן ולהשיב את האיזון הגופני והרגשי לילד על מנת לאפשר התפתחות מיטבית.

ההורה והגן

ברמה הכללית, ההורה מעוניין לדעת שני דברים מרכזיים: מהי איכות האוכל  בגן וכיצד הילד הפרטי שלו אוכל. בעניין איכות האוכל, גנים רבים מרכיבים את התפריט בגן בהתאם להמלצה של תזונאית. כך הם מבטיחים שמרכיבי המזון באוכל מאוזנים בהתאם לצרכים ההתפתחותיים של הילדים. לפעמים אנו שומעים רצונות של הורים שבגן יהיה לחם בריא יותר או שלא יהיה ממרח שוקולד בכלל אולם במרבית הפעמים, ההורים סומכים על התפריט ובמיוחד כאשר האוכל מבושל טרי בגן והם נוכחים פעמים רבות בתהליך הבישול הביתי מירקות וחומרים טריים.

קושי גדול יותר בתקשורת בין ההורה לגן נוצר בדרך כלל בנושא השני. ההורה שואל: איך הילד שלי אכל? האם הוא אוכל הכל, מה הוא מעדיף, האם אכל את מנת הבשר, ולמה אתם לא משגיחים שהוא יאכל כריך עם טחינה ולא עם שוקולד כפי שבקשתי ולמה אתם לא שמים לב ומדווחים לי במדויק כמה הילד שלי אכל. לאור האמור לעיל בדבר הקשר בין אוכל והורות מיטיבה ברור לנו שהנושא הוא בעל משקל רב, הן ברמת הדאגה הפיסית, השרדותית לילד, והן ברמת ההכלה והסיפוק הרגשיים. חלק מן השאלות עולה בעקבות קשיים באכילה גם בבית  או כשהילד ירוד במשקל או בעל משקל עודף. כאן השאלות נוגעות בבריאותו של הילד ותפקידו של צוות הגן לעקוב ולדווח על תהליך התזונה של הילד כחלק מן הטיפול בו והדאגה לשלומו.

כיצד אנו יודעים לדווח לכם שילדכם אכל כהלכה.

א.      הצוות מגיש כמויות אוכל די דומות כל יום לכל הילדים.

ב.      במידה והילד בריא ומרגיש טוב, אנו מצפים שהילד יאכל את מרבית האוכל שאותו הוא אוהב וגם ינסה לטעום מאכלים חדשים.

ג.       אנו רואים מה נשאר בצלחת, כאשר אנחנו אוספים את הצלחות מהילדים בתום הארוחה.

ד.      אנו רואים את כמות האוכל שאוכלים מרבית הילדים. אם מרבית הילדים השאירו היום שליש מהאורז שהוגש, מבלי להתלונן על טעמו, סימן שהגשנו יותר מדי אורז. הצוות משווה באופן אוטומטי את כמויות האוכל שנאכל. ילד שאוכל פחות ממרבית הילדים באופן קבוע הוא ילד שמושך תשומת לב. במצב זה הצוות בדרך כלל עורך ברור עם ההורה.

ה.      אנו משווים את מה שנאכל בארוחת הבוקר לארוחת הצהריים. אם הילד אכל מצוין בבוקר כי היו טוסטים באותו היום, בהחלט יכול להיות שהוא ימעיט באכילה בצהריים, לכן ההתייחסות לאכילה של הילד אינה נמדדת ביום אחד שבו יכול להיות שינוי בתאבון או בעניין של הילד באוכל, אלא במהלך שגרת החיים בגן.

ו.        אנשי הצוות בודקים באופן מיידי האם קיים קשר בין התזונה של הילד לרמת פעילותו בגן. כאשר ילד ממעיט באכילה נבדוק האם יש פגיעה בתפקודו השוטף בגן. האם הוא ערני, מתפקד כמו כולם, ומלא באנרגיה למשימות היום.

ז.       ילדים מאוד נהנים מאכילה בחברותא. נוצר לחץ חברתי סמוי של רצון להיות כמו כולם ולכן בדרך כלל יש פחות בעיות אכילה בגן מאשר בבית. בבית הילד מקשר את האוכל עם תשומת לב מצד ההורה ולכן הוא מפעיל הרבה מניפולציות חינניות – מסרב לאכול מה שאימא הגישה, לא מסכים שדברים יגעו זה בזה בצלחת ויודע היטב שלהוריו מאוד חשוב לראותו אוכל ולכן אפשר בנושא זה לבדוק את הגבולות ואת הסבלנות של הוריו.

חלק אחר ונכבד של שאלות עולה כאשר נוצרה תחושה (מובנת) של ההורה שהילד שלו הגיע הביתה רעב. כאשר הילד משדר אחר הצהריים איתותים בהולים של רעב, אנו מתחילים לדאוג. מדוע הוא רעב כל כך עכשיו? למה הוא ממש "טורף" אחר-הצהריים אוכל? מה קורה כאן? בעקבות חוסר השקט של ההורים, הם פונים בדרך כלל לגננת או למנהל/ת הגן כדי לברר כיצד הילד שלהם אוכל בגן ואיך זה יתכן שהוא כל כך רעב.

ישנם סיבות רבות שבגללן הילד שלכם רעב בבית ולא תמיד יש קשר ישיר בין האכילה בגן לבין האכילה בבית, שוב כי הצורך לאכול יכול להיות קשור לגורמים נוספים. הסיבות הבאות יכולות להיות קשורות לרעב בבית:

*הילד אכל מעט בצהריים כי פתיתים הוא לא אוהב אבל כשהתעורר בשלוש הוא אכל כריך. בחמש הוא שוב רעב באופן טבעי.

*לילד קשה להתאפק מול המזון שנגיש לו בבית. בגן יש דברים רבים שמסיחים את דעתו והמזון לא נמצא בקרבתו. בבית המזון נמצא בהישג יד.

*הילד מקשר את המזון עם תחושה של סיפוק ושובע, שאותם הוא מחפש בבית.

*נוצר קשר בין בית לאוכל – שניהם גורמים שאותם הילד מקשר להכלה רגשית.

*בבית יש אוכל אחר – ביתי ומוכר לילד ושוב יוצר תחושה של ביטחון.

*בבית יש ממתקים וחטיפים שאין בגן ואותם הילד אוהב במיוחד.

*האכילה בבית יוצרת תחושה של שובע רגשי שאותו הילד מחפש לאחר ששהה בגן 9 שעות.

*הילד התרגל שזו הפעילות הראשונה שעושים כשבאים הביתה והמשחק עם אמא, עם אחיו או עם חבר מלווה תמיד באוכל. גם אם המשכתם למקום אחר מחוץ לבית – במרבית המקומות המסודרים, יש קיוסק או עגלת מכירה של שתייה חמה, כריכים או גלידה, שאתם מספקים לילדים בשמחה.

כל הסיבות האלה ונוספות יכולות להוות גורם לדרישה של הילד לאכול שאותה הוא מתרגם כרעב וכולן לגיטימיות עד מאוד והן אינן קשורות לאיכות האכילה של הילד בגן. ילדים שאוכלים טוב בגן יכולים לבקש לאכול באופן מיידי עם צאתם מהגן ואילו ילדים שממעטים לאכול, יכולים ולהמשיך ולא להתייחס לאוכל כמקור של הנאה, קשר ונחמה גם בבית. לכן, במידה ובררתם שילדכם אכל בגן כרגיל, כמו מרבית בני גילו ועדיין הוא מבקש בבית אוכל – סביר להניח שהילד שלכם לא ממש רעב אבל הוא כן זקוק לאוכל כדי להרגיש שבע ומסופק.

ובלי קצת עצות אי אפשר לסיים, אז…

בכל מקרה חובה לשלול התפתחות של בעיות פיסיות עקב אכילה ממושכת לא טובה של הילד, שכתוצאה ממנה אתם חוששים לפגיעה בהתפתחותו הפיסית. ובמידה ויש חשש כזה לכו להתייעץ עם מומחה בתחום.

אם לא קיימות בעיות פיסיות, בקשו מהצוות דיווח במידה ואתם מודאגים והילד מאוד רעב אחר-הצהריים. זכרו שלצוות אין שום אינטרס לתת לכם מידע לא מדויק ובמידה ותבקשו מהצוות לאסוף במהלך שבוע מידע מדויק של כמויות המזון והרגלי האכילה של הילד שלכם – הם יעשו זאת בנכונות רבה.

מעטו במתן חטיפים עד ארוחת הערב, משום שאם תתנו אחה"צ חטיפים, הילד לא יאכל טוב את ארוחת הערב. עבור ילד קטן – גם גלידה אחר הצהריים משמשת כמנת אוכל.

נסו לשבת יחד לארוחת ערב משותפת. אתם מהווים מודל לחיקוי עבור הילד, ולכן הדגמה של אכילה מסודרת בזמנים קבועים תתרום רבות להרגלי האכילה של הילד. בנוסף, ארוחה משותפת קצרה מאפשרת שיחת מסכמת של היום ומעבר רך ומכיל לקראת השינה. פעמים רבות מתן תשומת הלב דרך שיחה ומזון – יקצרו לכם בסוף את שעת ההשכבה ויהפכו אותה לקלה יותר.

למרבית המאכלים יש תחליפים תזונתיים, כך שרצוי לחפש תחליפים למה שהילד לא מוכן לאכול במקום להיאבק או להתחנן בפניו שיאכל.

הציעו מגוון סביר של מאכלים. לילדים לוקח זמן עד שהם מתרגלים למאכלים חדשים, אולם אם תוותרו ותתייאשו, יתקבע חוסר הנכונות של הילד להתגמש ושנים רבות בהמשך תגישו רק שניצל ופירה.

נסו לשלוט ולווסת את תחושות המצוקה הרגשית שאוחזת בנו כהורים כאשר יש לנו תחושה שהילד שלנו רעב. כאשר אנחנו מטעינים את נושא האכילה בעודף רגשות וחששות, אנחנו תורמים להיווצרות של דפוסי אכילה רגשיים לא מאוזנים, משום שמה שאנחנו חשים עובר בקלות רבה לילדים שלנו. זכרו שעבור הילד האוכל משמש ככוח. זהו הדבר היחידי (למעט הפרשות גוף) שאנחנו לא יכולים לכפות בכוח סמכותנו על הילד שלנו. הכוח כאן הוא כולו שלו. ככל שאנחנו יותר לחוצים לגבי האכילה, כך הילד עלול להשתמש בכוח הזה נגדנו לצורך משיכה טבעית של תשומת לב במצבים של קונפליקט ושל תסכול. התמדה ועקביות בהתייחסות שקולה לגבי האוכל, תגרום לילדים לחפש לעצמם זירת מאבק אחרת.

 "אין אהבה רצינית יותר מאהבת האוכל"  אומר ברנרד שו, ואכן היחס שלנו לאוכל טעון ברגשות עזים. תפקידנו כהורים וכאנשי חינוך לתת דוגמה לאכילה מאוזנת, שקולה ומרוסנת ובד בבד ללמד את ילדינו להפיק הנאה, עונג וסיפוק מתהליך האכילה.   בתאבון.

פורסם בקטגוריה רשימות הבהרה והסבר להורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>