בבולמוס רעבתני, מזמן הסתו – גרופת עלים ושפתיים אדריכלות שונה. אקוורלים חדשים מחכים לגשם לטפטף אותם לכלל בכיה אקוולים ארגנים, מדממים אל סורגי חלודה. כאן, במקום הזה. לזות הגוף מסיימת עונה. איוולת עכשו לחכות לאור להסתמך על חום. צריך, מזרם החשמל למשוך חוטים צריך, אפסר על המים לשים, להמתין לא …
יוֹם שֶׁל חוֹל קָבוּר בְּתוֹך עַצְמוֹ סוֹחֵף עַצְמוֹ לָדַעַת בְּמִרְקָם הַזָּהָב שֶׁל אֲסוּרָיו. סְתָם יוֹם שֶׂל חוֹל, הוֹפֵך חַלּוֹן לִהְיוֹת לְצֶבַע נוֹשֵׁךְ בְּאֶצְבָּעוֹת יָדַיִם צֶבַע. הָיִיתִי לְבַדִּי. מְאַפְסֶרֶת דְיוּנוֹת שֶׁל חוֹל אֶל פִּסַּת שָׁמַיִם לִרְהוֹט עֲקַלְתוֹנִים, לְחַפֵּש דָּג זָהָב שֶׁהָיָה לִמְאוֹרוֹת וְלִלְיקוּיִים. וּמַה לִי בְּמַגָּע הַצֶבַע , מְאַלְחֵש כְּאֵבִים תְּאֵבֵי …
יְלָדַי בַּגְרוּ. אֲנִי מַבִּיטָה בָּהֶם בַּמִּטְבָּח, נֶעֱרָכִים מוּל הַכִּיוֹר, מְפַנִּים מַדִּיחַ, בִיעִילוֹת מַכְמִירָה שֶׁשֻׁמְּנָה הֵיטֵב בְּעַצְמוֹתֵיהֶם. הֵם אוֹחֲזִים בְּיַד בּוֹטַחַת בִּסְחָבָה, אוֹחֲזִים בְּסַלֵי הַקְנִיָּה – וּמַגָּעָם בְּיָדִיוֹת הַמִּשְׁפָּחָה מְשַׁמֵּן נַחַת אֶת עַצְמוֹתַי. אַחַר-כָּךְ בַּסָּלוֹן, יָשִׂימוּ רֹאש עַל בִּרְכַּי יְבַקְשׁוּ אֵיזֶה גֵירוּד אוֹ לִיטוּף וְשׁוּב הֵם גוּרִים וַאֲנִי אִישָׁה צְעִירָה.
יְלָדַי אֵינָם הַכַעַס הַבּוֹעֵר בִּי וְאֵינוֹ אוּכּל. הֵם צַמְחוּ לִהְיוֹת זְכוּכִית מְלוּטֶשֶׁת הַמַחְזִירָה אֶת הַאוֹר. יְלָדַי אֵינָם הַאוֹשֶׁר הַנוֹגֵעַ בִּי לְפְרָקִים, מָדוּד מָדוּד. הֵעֵזוּ לִהְיוֹת לְצִיפּוֹרִים וְחַיוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמְבַקְשוֹת לִחְיוֹת. יְלָדַי אֵינָם אֲנִי. זֹאת עֻבְדָה מֻגְמֶרֶת, חֲשׁוּקָה בְנְקוּדָה מַפְרִידָה.
יש לי ילדה אחת ברזל יצוק וילדה אחת חֵמר וילד הליום נוזלי. ואני רוקעת אותם ולשה בהם ונושמת אותם זיקוקי דינור. אל תוכַי.
כֹּלך מִילּוא הריון גבעה מתנועעת בחן, של ריקוד דובִּים, שעיר ורך. מה ממלא אותך? פֵּרור אדם במרכז השמש שלך או מבטךְ המופנה פנימה – נלכד באישוניו. מבּטִי אחריך, כאדם שהוכּה בסַנוורים.
* יַלְדותִי מְפָהֶקֶת אֶת חַיַי הַנִמשָׁכִים מִמֶּנָּה חוטִים, חוטִים. רוקֶמֶת סְבַךְ שֶל תָּכִים עַל רִקְמַת חִישוק, שֶסומְנָה בָּה תְּמונָה בְּקַו מִתְּאָר. מַחַט דַקָּה דוקֶרֶת אֶצבָּעות יְשֵנות מִלָחוש אֶת הַגורָל. * מִתכַּרְבֶּלֶת בְּכַּף יָדִּי לְהַאֲכִיל – בּובָּה. לַעֲטוף בְּחום הַשְמִיכָה עֲתודות שֶל כּוח לְהָצִיץ מִבַּעַד הַחַלּון אֶל מָקום אַחֵר. * אֶל …
דַּבְּרִי בִּשְׁמֵךְ, תַּגִּידִי כַּעַס, מְבוּכָה, תַּגִּידִי אַבְקַת שְׁרֵפָה, תַּגִּידִי, שֶהַשְׁחָלוֹת שֶׁלָּךְ מְיַצְּרוֹת עֲדַיִן כְּבִיסָה הוֹרְמוֹנָלִית כְּבֻדָּה. הַזְמַן נִזְמַר וּבַדָּיו יָבְשׁוּ בִּמְכוֹנַת הַיִּבּוּש שֶל הָרוּחַ וְנִקְבְּצוּ בָּהּ סְעוּרִים רְגָעִים לַחִים, עֶלְבּוֹנוֹת קְלוּפִים, חַמִים וּמֻכְתָּמִים. דַּבְּרִי בִּשְמֵךְ בְּגוּף רִאשׁוֹן.
בדף הסדר בארגון החינוכי, הסברתי את הרעיון המכונן של תפיסתי בדבר הסדר והמענה בארגון. הסדר הוא סך התהליכים המסדירים את התנהלותו של הארגון החינוכי בהקשר לרעיונותיו, עבודת הצוות שלו, הילדים וההורים. המענה הינו התשובה החינוכית לצרכים של הילדים, הצוות וההורים. שני המושגים כרוכים ושזורים זה בזה. תפיסה חינוכית , מנומקת …
במהלך שנות עבודתי, מצאתי את עצמי לעיתים קרובות מחפשת אחר מילת מפתח או רעיון מכונן שיפתחו עבורי את הדלת אל ההבנה המלאה והמכילה של כל המושגים הפדגוגיים שאספתי לי בעמל רב. שאלתי את עצמי לשם מה אני זקוקה לכך והתשובה שעלתה בדעתי היא שהגדרת מפתח להבנת המעשה בארגון החינוכי נותנת לנו אפשרות לארגן מושגים …