האם אתה מקשיב לי- חלק א'

האם אתה מקשיב לי- חלק א'

האם אתה מקשיב לי?

על הקשב בגיל הרך – עוזני אביה

חלק ראשון – הסבר ותאוריה

מיומנויות הקשב הן אוסף של יכולות המאפשרות לכל היצורים החיים לסנן ולעבד כמויות מידע גדולות לצורך הסתגלות למצבים קיימים ויצירת תרחישים חדשים של פעולה. מערכת הקשב הינה הכרחית להתפתחות כל המיומנויות הקוגניטיביות כמו גם היכולות לויסות תחושתי ורגשי.

מיומנויות הקשב מתפתחות ומבשילות בהדרגה בשנים הראשונות של החיים. במסמך זה ננסה להכיר את מערכת הקשב, לבחון את מאפייניה ומרכיביה, להכיר את התפתחותה בשנים הראשונות של החיים ולהציע למחנכים והורים דרכים שונות לפיתוח הבשלת הקשב דרך משחק ותרגול.

חשוב שניתן דעתנו על תהליכים אלה כמחנכים וכהורים. פעוטות וילדים בגיל הרך עם קשב בשל ומותאם לגילם מסתגלים טוב יותר למציאות והכרת העולם פחות מבלבלת ולכן איכותית ויעילה יותר. הם מצליחים לתפוס "חתיכה גדולה" יותר של המציאות ולכן קל להם יותר להבין את מה שמתרחש סביבם. החיים נתפסים כפחות כאוטיים משום שהם מצליחים להיות קשובים ולהבין את הסדר והשגרה טוב יותר. בעקבות כך, פעוטות עם קשב בשל חווים  פחות חרדה או תסכול, הם נשמעים טוב יותר למבוגרים ורכישת השפה קלה יותר עבורם. פעוטות אלה מצליחים לפתח בהמשך תהליכי מודעות לתהליכי החשיבה שלהם ולכן מצליחים לנהל את עצמם טוב יותר מפעוטות שהקשב שלהם עדיין לא בשל. בזכות הקשב שלהם הם מצליחים להתמיד ולסיים מטלות ולכן זוכים לחיזוקים חיוביים מהסביבה, שמחזקים את הדימוי העצמי שלהם כבעלי מסוגלות. גם בהיבט החברתי, הקשב הכרחי כדי לאפשר לתהליכים אמפטיים המבססים את המיומנויות הראשוניות של חברות ויחסים בין אישיים. בהמשך חייהם והשתלבותם במסגרות חינוכיות, הקשב הבשל הכרחי להתפתחות פונקציות גבוהות יותר של למידה כמו קריאה וכתיבה.

אופיים הראשוני של כלל תפקודי הקשב הוא מולד אולם ניתן ליצור תנאים מיטיבים עבור תפקודי הקשב ולמצות את היכולות האישיות של כל ילד מול אפיוני הקשב שלו בכל גיל.

בחלק הראשון של מאמר זה נדון במערכת הקשב, רכיביה, מודלים שונים של הבנת התהליך הקשבי ותרשים כללי של התפתחות הקשב בגיל הרך. בחלק השני נציע עקרונות ומגוון תרגילים לעידוד הבשלת הקשב ופיתוח מיומנויות קשב, מתוך הנחה שניתן לפתח ולקדם כל תחום התפתחותי בהתאם ליכולת, בשלות וענין של הפעוט, תוך שמירה על כללי הלמידה בגיל הרך.

 

מערכת הקשב – תאוריות ומודלים.

מערכת הקשב הינה מנגון מוחי קדום ביותר שנועד להעביר אותנו למצב של דריכות והקשבה על מנת להבטיח השרדות והתפתחות. המערכת חבויה בעומק גזע המוח והיא ממונה על הדריכות וערנות של המוח- על מצב העוררות שלנו. זו מערכת שמחווטת ברשתות עצביות רבות באזורים שונים במוח. כאשר המערכת אינה פועלת באופן תקין, כלומר אינה מעוררת במידה מספקת, או מעוררת יתר על המידה – נהיה עדים לבעיות של שליפה ואחסון בזכרון, לקשיי למידה, לשליטה עצמית דלה ועוד. כיום, המערכת הזאת חשובה לא פחות מהעבר הקדום. הצפת המידע בחברה המודרנית, הטלפונים, הטלוויזיה, הפרסומות, האינטרנט וכל שבהן נוקטת התקשורת, מאיימים בהצפה שעלולה לשתק אותנו או לגרום לנו לפעילות יתר. מערכת הקשב מיועדת להתמודד עם עומס הגירויים האלה ולאפשר למוח לעבד את הגירויים שהוא נזקק להם לצורך השרדות, למידה או פעולה.  גודש המידע המוזרם אל מערכת העצבים מחייב את המוח לבחור מתוך השפע את המידע החשוב לו באותו זמן נתון לצורך משימה מסויימת ובד בד להתעלם מנתונים אחרים פחות חשובים. מערכת הקשב בוררת וממקדת מתוך סך הגירויים תחושתיים – ראיה, שמיעה, מגע, טעם וריח, את הגירויים שיעברו הלאה, מספקת את החיווטים העצביים לעיבוד ואכסון. מערכת הקשב נמצאת בכמה אזורים במוח שאחראיים גם על המערכות התחושתיות, המוטוריות והרגשיות. לכן, מערכות אלה מהדהדות אחת לשניה ומשפיעות על איכות הקשב כמו על איכות העיבוד התחושתי, רגשי ומוטורי.

מערכת הקשב מכוונת הן כלפי פנים- לכלל המערכות של הקיום שלנו כולל המערכות האוטומטיות ומה שעולה מהדימיון והזכרון, והן כלפי חוץ – בתגובה לגירויים תחושתיים שפולשים מן החוץ. כל מפגש בין הגרוי החיצוני לבין גירויים פנימיים שעולים בתגובה לגרוי, מעמיק דפוסים ותבניות או יוצר חדשות.

מודלים מרכזיים

המחקרים על מערכת הקשב, מגובים במחקרי מוח, מצביעים על אזורים שונים שבהם מתופעלת מערכת הקשב וממפים את רכיביה השונים. בעבר, רווחו תאוריות שדברו על תופעת צוואר בקבוק בהקשר לקשב. ברודנבנט (1), הוגה תאוריית הפילטר ומודל הסינון המוקדם, טען שמוגבלות המערכת הקוגניטיבית מחייבת פילטר שיאפשר מעבר של גירויים נדרשים ורצויים וחסימה של גרויים לא רלבנטיים ומסיחים. ההנחה היתה שבצוואר הבקבוק יעבור רק גרוי אחד בו-זמנית וגרויים שלא עברו נכחדים אחרי זמן קצר בתחנה קדם קשבית. הויכוח בין החוקרים נסב על סוגו של הגרוי שיצליח לעבור בצוואר הבקבוק. ההנחות הראשונות טענו שיעבור גרוי שיש לו בולטות פיסיקלית כמו גובה או עוצמת צליל. בהמשך, טרייסמן (2) וחוקרים נוספים הראו שגם מאפיינים סמנטיים עוברים בצוואר הבקבוק, כאשר חלק מהגרויים נשאר ברקע עמום אבל אם יהיה בו צורך הוא יתפרץ אל קדמת הבמה המוחית. שלא כמו במודל של ברודבנט, טרייסמן טענה כי הפילטר מחליש את המידע הלא רלוונטי, אבל לא חוסם אותו לחלוטין. טריזמן שיערה שלכל מילה יש מעין סף זיהוי משלה, שככל שהוא נמוך יותר יש סיכוי גבוה יותר שהיא תצליח לפרוץ למודעות גם לאחר שהיא עברה החלשה. קלט שאנו קשובים לו יגיע לעיבוד מלא מסדר גבוה, בעוד קלט לא רלוונטי שאינו בעל סף זיהוי נמוך מספיק לא יגיע לכדי עיבוד שכזה. סף הזיהוי מושפע מהקשר של המילה לגרויים שנקלטו ומהחשיבות של המילים כמו מילות אזהרה או שמו של האדם.

חוקרים נוספים בעקבות טרייסמן הניחו שכל הגירויים עוברים בחינה מוקדמת ומהם נעשה הסינון הסופי. באמצעות מכשיר הfmri החוקרים אששו את התאוריה של טרייסמן והראו שכל הגירויים זוכים לעיבוד אך במידה מועטה יותר מזה של הגירויים שעלו לתודעה.

מודל מאוחר יותר של כהנמן (3), מציג את מודל משאבי הקשב שטוען כי המוח צריך להקצות משאבים אנרגטיים על מנת לברור את הגירויים. ככל שחלק מהפעולות הוא אוטומטי כמו למשל נהיגה ברכב, אנו משתמשים בפחות משאבי קשב לנהיגה ויכולים לפנות קשב למשל למציאת הדרך או להקשבה לוויז. האוטומציה של התהליכים הקשביים עלולה לגורם לנו לטעות ואף לסכן אותנו לעיתים. כהנמן מוסיף לתהליך הקשב גם מושגים של הניעה ועוררות, כלומר, הקשב מוגבל לא בגלל צוואר בקבוק אלא בגלל סוג המשאבים ואיכותם שנמצאים ברשותנו בזמן נתון.

מייקל פוזנר(4) פרופסור למדעי הנירולוגיה ומומחה לחקר הקשב בונה שלוש הנחות יסוד. לטענתו מערכת הקשב היא יחידה נפרדת אנטומית ממערכת עיבוד המידע ששומרת על יחודיותה יחד עם שיתוף פעולה עם אזורים שונים במוח. ההנחה השניה היא שהקשב מתנהל ברשות שונות של אזורים במוח וההנחה השלישית היא שאזורים אלה ממלאים תפקידים שניתן להגדירם במונחים קוגניטיביים. לדעת פוזנר הקשב מתארגן בשלושה רשתות משולבות: רשת ההתראה או העוררות שמפקחת על תשומת הלב הכוללת שלנו לסביבה ומשמשת כסורק מאבטח, רשת האוריינטציה שבוחרת וממקדת, מקדמת את שדה הגירויים הרלבנטי והרשת המנהלת שמעריכה ובוחרת ומוציאה לפועל את החלטה לגבי הגירוי.

דר' נאווה לויט בן נון (5) במאמרה "התזמורת המוחית וחשיבותה לתפקוד מיטבי" מחדדת  ומבהירה באמצעות מטפורה את המודל של פוזנר והידע החדש שנצבר בחקר המוח על מערכות הקשב. היא  מציגה את מערכת הקשב כתזמורת מוחית. אנו יודעים היום ממחקרים שהמוח פועל דרך צוותי עבודה, שמשתפים פעולה זה עם זה מול משימות שונות. כיום זוהו כמה מצוותי עבודה מוחיים האחראים על תפקודי הקשב במוח. הצוות הראשון נקרא "צוות מכ"ם" והוא אחראי לניטור הסביבה באופן שוטף כדי לאתר גרויים חשובים עבור הפרט והמשימה שעומדת בפניו. הצוות השני נקרא "צוות מיקוד" והוא אחראי להתמקד על גרוי מסויים לאורך זמן. הצוות השלישי נקרא "צוות בקרה" ותפקידו לנהל את שני הצוותים האלה. כאשר צוות המיקוד מתביית על מטרה, צוות המכ"ם מפסיק לפעול וכאשר צוות המכ"ם סורק ומוצא מטרה חדשה, צוות המיקוד מפסיק לפעול. צוות הבקרה יחליט מה חשוב יותר באותו הרגע – מציאת מטרה חדשה או התמקדות במטרה קיימת.  קחו לדוגמא ילד שמשחק בקוביות. צוות המיקוד מצליח לגרום לו להיות מרוכז במשחק ולשחק להנאתו. אחיו הגדול עובר לידו ובידו גלידה. צוות המכ"ם איתר "גלידה" וצוות הבקרה מחליט שגלידה יותר חשובה ומושכת מאשר להמשיך לשחק בקוביות. תשומת הלב עוברת מהקוביות לגלידה ומשם כמובן לפעולה להשגת גלידה. במצב אחר, יכול להיות שצוות המכ"ם לא יצליח להעביר את תשומת הלב אל הגלידה מסיבות שונות. יכול להיות שהילד לא אוהב גלידה או שהמשחק חדש ומאוד מעניין אותו והגרוי החדש לא הצליח לעבור את המחסום ולגרום לילד הסחת דעת מהמשחק בקוביות.

דר לוויט בן נון מציינת ש"צוותי העבודה" האלה מורכבים ונדרש זמן התפתחות כדי ללמוד כיצד לשלוט בהן ולסנכרן את פעילותם. בגיל הרך אין ספק שהילד זקוק למבוגר שיתפקד כמנצח על התזמורת המוחית, יעזור לכוונן אותה עד שתצליח לנגן ללא זיופים. מודל התזמורת על צוותי העבודה שלו המשתנים לפי היעוד שלהם, והקשרים בין כל המערכות, תומך במה שאנחנו רואים בשטח כמחנכים: מתקיימים קשרים בין המערכות הקוגנטיביות והרגשיות והמוטוריות. פיתוח של כל המערכות האלה תורם לבשלות מערכת הקשב ובאופן הדדי מערכת קשב מפותחת ובשלה תורמת למערכות האחרות. גם במבוגרים אנחנו עדים לתופעות של השפעת לחצים ועומסים על מערכת הקשב ובוודאי שאצל ילדים קטנים, סיוע בויסות רגשי, הכלה של תסכולים ולמידה בשלבים וב"מנות קטנות" הכרחיות להבשלת היכולות הקשביות.

המודל של קניאל שלמה וארזי שולה (6) משלב את מושג הקשב בתוך מודל אינטגרטיבי לעיבוד מידע, שמסביר תהליכים קוגניטיבים מורכבים. בחלק של המודל שקשור למושג הקשב, המרכיב הראשון הוא ברירה, השני ריכוז והשלישי מאמץ.

מרכיב הברירה הוא מנגנון הסינון של הגירויים והוא תלוי גורמים פנימיים אישיותיים וחיצוניים. הברירה מתייחסת לכל התהליכים הקובעים אילו גרויים יכנסו למערכת העיבוד. הברירה יכולה להיות רצונית או נכפית מבחוץ, אוטומטית או מבוקרת, מודעת או לא מודעת. הרישום החושי עובר קידוד שמאפשר שלושה מצבים: יציאה החוצה עקב עומס, כניסה אוטומטית למאגר הזכרון ללא עיבוד או מעבר לזכרון העבודה לעיבוד.

מרכיב הריכוז מתייחס לאיסוף האנרגיה לביצוע הפעולה בזכרון, רישום חושי בעיבוד זכרון העבודה חייב להפגש עם גירויים המגיעים ממאגר הזכרון שמשמשים מעין עין פנימית שמפקחת  על הלמידה מתוך ניסיון וידע קודם. מכאן המידע עובר לזכרון לטווח ארוך או נמחק. מצב הרכוז קובע גם את היכולת לחסום ולהתנגד לגירויים אחרים מסיחים שרוצים להכנס.

מרכיב המאמץ מתייחס למידת הכוח והאנרגיה המושקעת בביצוע הריכוז. הביצוע המקסימלי בזכרון העבודה תלוי באנרגיה הפסיכית (הכוח הפסיכולוגי המפעיל את הפרט) וברמת העוררות (הכוח הפיסיולוגי של הפרט).למשל צריך מאמץ רב יותר לקרוא מאמר מדעי מאשר מאמץ לראות סרט בטלוויזיה. מידת המאמץ תלויה גם במרכיבים אישיותיים וגם במרכיבים שקשורים למשימה.  השילוב בין מרכיבים אלה יקבע את מידת עומס העיבוד, את התהליכים ההתפתחותיים ואת לקויי הקשב במידה והם קיימים.

 

רכיבי הקשב ומאפיינים המשפיעים על יעילות הקשב.

החלוקה הראשונית של הקשב מחלקת אותו לשני סוגים מרכזיים:

קשב  אנדוגני- פנימי- זהו קשב מבוקר ורצוני. הקשב לגוף ולנפש נותן לנו אפשרות לברור את הצרכים שלנו. מתהליכים פיסיים פשוטים לכאורה כמו אכילה, שינה וגמילה ועד לתהליכים מטא-קוגניטיביים וניהול מבוקר פנימי לצורכי למידה.

קשב אקסוגני- חיצוני- קשב שפולש ומסיח את הדעת, נחוץ להשרדותנו כמו גם למימוש מטרות וללמידה.

כאשר שני מנגנוני קשב אלה עובדים בשיתוף פעולה, הם מאפשרים איחוד של המידע הנצבר על עצמי ועל העולם.

קיימים שישה רכיבי קשב שמופו עד היום באזורי המוח השונים:

קשב ממוקד – יכולת למקד את הקשב בגרוי מבלי להתפזר ולקפוץ מגרוי לגרוי.

קשב בורר/סלקטיבי -היכולת לסנן גרוי מתוך שפע גרויים.

קשב מתמשך/ריכוז – יכולת לשמר את הקשב לאורך זמן. טווח הקשב מגיע עד ל20 דקות אצל מבוגר וקצר הרבה יותר אצל ילדים. יש שסבורים שטווח הקשב של ילדים הוא גילם +שתי דקות.

קשב מתחלף – יכולת להסיט את הקשב מגרוי אחד לגרוי אחר בבחירה. כדי להחליף גרוי צריך לנתק את הקשר מגרוי קודם, להעביר את הקשב ממקום אחד לשני ולהתמקד בגרוי החדש. החלפת הקשב יכולה להתרחש באופן רצוני או לא רצוני, ברמות מודעות שונות.

קשב מפוצל – יכולת להתרכז במספר גרויים בו-זמנית. קשב מפוצל יוצר יותר עומס על מערכת הקשב ואיכות ויעילות ביצוע המשימות תרד בהתאמה.

קשב מנוהל- היכולת לנהל את משאבי הקשב ואת רכיביו בהתאמה למצב או למשימה. המערכת המנהלת קובעת את רמת העוררות הנדרשת, פיסיקלית ופסיכית, מקצה משאבים לקשב ומאותת על קשיים בהחזקת הקשב ועל עומס במידע שנדרש לעיבוד.

לחלוקה זו אפשר להוסיף מושג נוסף  שנקרא קשב משותף או שיתוף הקשב. בסוג זה של קשב, המבוגר מחזיק את הקשב עבור הילד ומשמש כמעין מתווך בין הילד לקשב שלו לגירוי. לילדים צעירים יש עומס עיבוד רב בגלל העדר נסיון וחוסר באוטומציה ולכן המבוגר מחזיק עבור הילד את הקשב. אשוב וארחיב לגבי שיתוף הקשב בתאור התפתחות הקשב אצל ילדים צעירים.

מאפיינים המשפיעים על יעילות הקשב.

מאפיינים רבים משפיעים על איכות ועל יעילות הקשב. כפי שכבר ציינתי, רכיבי הקשב השונים מקושרים במערכות מוחיות שונות רגשיות, תחושתיות, מוטוריות וקוגניטיביות ועל כן מושפעים במידה רבה ממערכות אלה. אשתמש במודל של קניאל וארזי: "ברירה, ריכוז ומאמץ" לשם חלוקת המאפיינים למרכיבי משימה ומרכיבי האדם כדי להציג את ההשפעות שיש למאפיינים הבאים על איכות הקשב ועומס העיבוד .

מרכיבי המשימה:

  • תכונות פיסיקליות של בולטות – תכונות של עוצמה צליל, גובה צליל, דמות ורקע, צבע, גיוון, הופעה פתאומית, ועוד יוצרים בולטות של הגרוי. ככל שהגרוי בולט יותר הסיכוי שלו להכנס לעיבוד גדול יותר.
  • סוג הגרוי – חזותי, שמיעתי או תנועתי. הגרוי החזותי והגרוי התנועתי מקבלים קדימות. הפתגם הידוע: טובה תמונה מאלף מילים מדבר בדיוק על כך.
  • גרויים בעלי תכונת גשטלט או דמות על פני רקע – כל גרוי שיוצר גשלטלט בתודעה יועדף על ידי הקשב. למשל תמונת נוף שבה מופיע אדם תועדף על ידי הקשב מול תמונת נוף שלא מופיעה בה דמות.
  • גודל הגרוי ומיקומו – הגרוי צריך להיות בולט בגודלו ביחס לדברים אחרים שנכנסים כדי שהאחרים יהפכו לרקע. הבולטות יכולה להיות על ידי גודל הגרוי ועל ידי מיקומו במרחב שממנו נקלטים הגרויים.
  • משך המשימה – ככל שהמשימה ארוכה יותר ומתמשכת היא מפחיתה את יכולותו של הקשב להתרכז ולהקצות אנרגיה מספקת לביצוע.
  • מהירות המשימה – ככל שגרויי המשימה מופיעים במהירות רבה יותר, הקשב יטה לקלוט גרויים בעלי בולטות פיסיקלית. יש פחות אפשרויות לתהליך הברירה.
  • מספר גרויים רלוונטיים ביחידת זמן – ככל שיש פחות גירויים ביחידת זמן, הסיכוי של הגרוי להכנס לתהליך עיבוד טוב יותר.
  • כמות המידע שנושא כל גירוי – כשהגירוי נושא מידע רב, יכולות להתרחש שתי תופעות. או שתהיה התעלמות ממנו, כי המידע הרב מעמיס על הקשב, או שהקשב יופנה אליו אם מתרחשת סקרנות רבה כלפיו.
  • מידת מובנות המשימה – ככל שמשימה היא יותר מובנת כך קל לקשב לקלוט אותה ולהכניסה לעיבוד.
  • רעש שאינו רלבנטי למשימה/גורמי הסחה – ככל שיש פחות גורמי הסחה, הקשב יקלוט את הגרוי לעיבוד עם פחות מאמץ ויצרוך פחות אנרגיה.
  • דימיון בין משימות – ככל שיש שונות בין המשימות השונות, יש להן סיכוי טוב יותר להתפס על ידי הקשב. מכיוון שתהליך בררת הקשב הוא תהליך שכולל סריקה מהירה מאוד, משימות דומות יכולות להתפס כזהות ואז הקשב יתעלם מאחת מהן.

מרכיבי האדם:

  • רגישות החושים ותפקוד מערכת העצבים המרכזית – הגנטיקה והתורשה של מערכת העצבים קובעת את התפקוד הבסיסי של הקשב. רגישות החושים רלבטית מאוד להתפתחות הקשב. כאשר החושים רגישים מדי, קיימת סכנה של הצפה בקשב וכאשר הם תת רגישים, קיימת סכנה של אפטיות וחוסר למידה והתפתחות. רמת העוררות הפיסיקלית ורמת האנרגיה הפסיכית (הכוח הפסיכולוגי), קשורים למערכת העצבים המרכזית ומשפיעים על רמת הקשב. צריך שיתקיים איזון ברמת העוררות, במשאבי האנרגיה הנחוצים וביניהם על מנת שיתרחש קשב שיוביל ללמידה והתפתחות מיטבית.
  • שונות אישית בהעדפה חושית – השונות בהעדפה חושית יכולה לקבוע איזה סוג גרויים יקלטו, איזה סוג גרייה תתפס במערכת הקשב במקום המרכזי או הראשוני.
  • הצרכים הפיסיולוגים – צרכים פיסיולוגיים ובמרכזם אכילה ושינה משפיעים ישירות על סוג הגרוי שיקבל עדיפות ועל איכות קליטת הגרוי על ידי המערכת. כולנו חשים בירידה ביכולת שלנו להתרכז בזמן שאנחנו עייפים או רעבים. בנוסף, גרויים שהמערכת תתפוס כקשורים לצרכים המיידיים ההשרדותיים שלה, יקבלו עדיפות מיידית. לדוגמא, אם אנחנו רעבים מאוד, ויונחו גרויים שונים על השולחן וביניהם מזון, הקשב יתפנה לקלוט קודם כל את המזון שעל השולחן כי המוח "קבל" איתותים של רעב וצורך פיסיולוגי במזון.
  • הצרכים הפסיכולוגיים – הצרכים הפסיכולוגיים שלנו כוללים את כל מערך הרצונות, הרגשות, החשיבה והאישיות שלנו. חשיבות הגירוי עבור הפרט תקבע את קדימותו. אם עכשיו אני עסוקה בנושא מסויים הקשב שלי יחפש הדהודים בגירויים חיצוניים ופנימיים שעסוקים בנושא. דוגמא טובה לכך שהפליאה אותי קרתה לי שנים רבות. חברה לעבודה גרה בבנין צמוד לבנין שבו אני מתגוררת. בתקופה שבה עבדנו יחד, ראיתי אותה בכל מקום בשכונה: במכולת, בבנק ובבית המרקחת, כמעט כל יום. משהפסקנו לעבוד יחד, איני פוגשת אותה בשכונה, אלא לעיתים נדירות והיא עדיין גרה בשכנות אלי. בהחלט יכול להיות שבזמן שעבדנו יחד הקשב שלי, "חיפש" אותה במרחב המשותף. כיום שאין לנו ענין משותף, הקשב "מדלג" עליה ואם אני לא ממש נתקלת בה, איני רואה אותה.
  • המבנים הקוגניטיביים של מאגר הזכרון – הניסיון והמידע שקיים בזכרון. מערכות הזכרון והקשב כרוכים זה בזה. ככל שיש לנו מאגרים רחבים ומאורגנים של זכרון, כך תהליכים מסויימים הופכים להיות אוטומטיים ואינם זקוקים להפניית קשב. לדוגמא, אם נתבונן באדם שמקליד באופן עיוור נראה כי בתוך הזכרון שלו טמונה "מפה" של המקלדת והאותיות שלה וגם המיומנות המוטורית שדרושה לכל אצבע להקלדה. כאשר המיומנות מסונכרנת עם מפת המקלדת, הוא לא ישקיע תשומת לב בהקלדה, המשימה תתבצע מהר יותר וביעילות גבוהה יותר והוא יוכל להפנות משאבי קשב לתכנים אותם הוא מקליד. אם היה עליו לעבור ולהקליד מידע באנגלית, מיומנות האצבעות נותרה קיימת אבל המפה של המקלדת השתנתה ולכן יהיה עליו ל"חפש" את האותיות ותהליך ההקלדה יואט ויהיה פחות יעיל. תינוקות ופעוטות צריכים להפנות קשב כמעט לכל דבר, מכיוון שהמבנים של הזכרון דלים ולא יעילים מספיק כדי לספק תמיכה לתהליכים אוטומטיים. ניסיון ותרגול יספקו הטמעה של מידע בזכרון.
  • מבני מזג – מופנמות מול מוחצנות. לטמפרמנט שלנו יש השפעה על הקשב שלנו. במידה שאנו נוטים לצד המוחצן הנטיה תהיה לקלוט גרויים חיצוניים ולתת להם קדימות בהקצאת הקשב. במידה ואנו נוטים לצד המופנם, הנטיה תהיה להיות קשובים לגירויים פנימיים שעולים כמו רגשות ומחשבות.
  • מידת המוכרות – ככל שאנו מכירים יותר את הנושא או המשימה או המקום שבו אנו נמצאים, נקצה פחות קשב לגירויים. הקשב מתעורר מול גירויים חדשים ולא מוכרים.
  • רגשות – הרגשות שלנו משפיעים על יכולתנו להתרכז. במצבים של ריגוש קיצוני או מצבים מנטלים נפשיים, יעילות הקשב נפגעת. במצבים אלה כל המערכת המנטלית- הגופנית והרגשית עוברים טלטלה ואיכות הקשב נפגעת.
  • תפיסת האדם את המשימה – במידה והפרט תופס את המשימה או המצב כבעלי משמעות רבה עבורו, הוא יקצה יותר משאבי קשב להתמודדות. אם האדם תופס את המשימה כמעניינת, מאתגרת, בעלת השפעה על עתידו, מאפשרת רווחה בחייו ועוד, הוא יתאמץ לעבד ולאחסן את הגירויים שקשורים למשימה זו.
  • תהליכים מבוקרים לעומת אוטומטיים – ככל שהתהליכים הם אוטומטיים יותר ומהירים יותר, כך משאבי הקשב יותר פנויים לעיבודים חדשים. יחד עם זאת, כאשר תהליכים אלה מהירים מדי, הם הופכים לאימפולסיביים, הסיכון לטעות עולה ובכך יעילות הביצוע יורדת.

כל ההשפעות שצויינו לעי"ל, בין אם קשורות למשימה ובין אם הן קשורות לפרט, משפיעות על תהליכי הקשב השונים וקובעות את עומס העיבוד. ברמת המשימה נצפה לעומס כאשר הגירויים אחידים בעוצמתם ואין בולטות, כאשר המשימה מהירה וארוכה עם מספר רב של גירויים, כאשר כל גירוי טעון בידע רב ובערוצים רבים בו זמנית, כאשר המשימה לא מובנית ויש רעש רקע חזק.

ברמת הפרט נצפה לעומס כאשר רמת העוררות נמוכה מדי או גבוהה מדי, כאשר המאמץ רב מדי, כאשר המשימה אינה מתאימה לצרכים הפיסיולוגיים והפסיכולוגיים של הפרט וכפויה עליו, כאשר האדם טעון ברגשות חזקים לא נשלטים דיים או קיים לחץ רב מדי לביצוע.

חשוב להבדיל בין מערכות הקשב למערכות עיבוד החישה. לאחר שהגרוי נקלט למערכות החישה ועבר את תהליכי הבררה והסינון, עדיין עליו לעבור פענוח בתוך מרכזי עיבוד החישה שבמוח. מערכות הקשב אחראיות על הכנסת הגרוי למערכת העיבוד ומערכות עיבוד החישה אחריות על מתן פרוש ומשמעות לגרוי. הפרעות קשב והפרעות בעיבוד תחושתי נראות בסימפטומים שלהן דומות אולם הן שתי הפרעות רב-מערכתיות שונות. בהפרעת הקשב יש קושי בהקצאת קשב מתאים לקליטה וסינון גרויים חיצוניים או פנימיים ואילו בהפרעה בעיבוד התחושתי יש קושי/סטיה בפענוח ובפרשנות הגרוי התחושתי גם לאחר שהוא עבר את מחסום הקשב.

ניהול ושליטה בקשב –  עם הגיל, אנו לומדים ומסוגלים לווסת את עצמנו ולשלוט בתהליכי הקשב גם אם המשימה אינה מותאמת לנו וגם אם רמת העוררות שלנו אינה תואמת את הצרכים. מרבית האנשים קונים לעצמם אסטרטגיות שונות להחזקה וניהול הקשב. הם לומדים להתמודד עם מסיחים, מתגברים על השפעת הרגשות וההפעלה של ברירה, ריכוז ומאמץ נעשת מודעת ומכוונת. השיפור במיומנויות הקשב טמון בהתאמה של הסביבה לתהליכי הקשב של הפרט ולסגנונו, בתרגול ואימון בהרחבת טווח הקשב ובתהליכים מטא קוגניטיביים. המודעות הפנימית של הפרט לתהליכים אלה, מקנים לו אפשרות לזהות, להבין, לבקר ולפקח על תהליכי הקשב ובכך לתרגל אותם ליעילות משופרת.

 

התפתחות הקשב בגיל הרך

אנחנו לא נולדים עם קשב בשל. הקשב מבשיל בהדרגה בשנות החיים הראשונות וכמו במרבית ההתפתחות שלנו, אנו זקוקים בשנים הראשונות של חיינו לתיווך של אדם מבוגר. התינוק והפעוט עומדים מול מידע רב מכדי שיוכלו לקלוט אותו בעצמם ועל הקשב שלהם מוטל עומס רב בגלל דלות הניסיון ודלות האוטומציה. אילנה מודלינגר (7) מציינת את שיתוף הקשב עם המבוגר, עם גורם שלישי, כגורם קריטי לתהליכי למידה והתפתחות. שיתוף הקשר מאפשר למבוגר להתערב בהחזקת הקשב עבור הילד. תגלית ההשתתפות בקשב גורמת לילד חווית הנאה ואישור. הילד או המבוגר מזמינים זה את זה לעיון משותף בגירוי מסויים. חווית שיתוף הקשב יוצרת ויסות הדדי של רגשות, פתרון בעיות, משא ומתן תקשורתי והעברה תרבותית. באמצעות הקשב המשותף, המבוגר עוזר לילד להתמקד, מסיר גורמי הסחה, מכוון אל הגירויים העיקריים והרלבנטיים. בשיתוף הקשב המבוגר/ההורה והתינוק אינם שותפים פסיביים, הם יוצרים את מפגש הקשב וממסדים אותו כתשתית לתקשורת, להישענות, ללמידה ולאחדות רגשית. תיווך הוא מאבני הראשה של החינוך בגיל הרך והתיווך לקשב הוא חלק חשוב ממנו. החלק המילולי של התיווך לקשב מניח את היסודות הראשוניים לעיבוד מטא קוגניטיבי של תהליכים אלה.

בחודשים הראשונים לחייו, תשומת לב התינוק נלכדת דרך קשר עין עם העיניים של המבוגר. הוא ממוקד בגרוי אחד אבל אינו מצליח לפזר את תשומת הלב לגירויים אחרים בסביבה. מגיל חצי שנה לערך מבשיל קשב מתמשך שהוא הבסיס והתשתית לעיבוד מידע ולפיכך ללמידה. מגיל זה מתפתח הצורך/הרצון לחקור את הסביבה, משך הקשב שהוא מביט בפנים של המבוגר יורד ומשך הזמן של חיפוש גירויים בסביבה עולה. התינוק עדיין לא יכול לכוון את הקשב, לבחור או להחליף מיקוד באופן רצוני והוא אינו מנהל את תשומת הלב שלו. הוא אינו יודע מה חשוב ומה לא, לכן הקשב שלו מפוזר ונע מגרוי לגרוי, אבל הקשב המתמשך מאפשר לו להתחיל לחקור את סביבתו בהתאם למה שמוגש בפניו.

מגיל שנה מתחיל קשב חד -ערוצי של התינוק. הוא יבחר גירוי אחד ויתמקד בו תוך התעלמות משאר הגירויים. בדרך כלל הוא יתעלם מהתערבות של מבוגר הן משום שאינו יכול למקד את הקשב בחפץ/משחק ובמבוגר בו זמנית והן משום שהוא מגונן על הקשב שלו ומחזיק בו. מגיל זה מתחיל להתפתח לאיטו הניהול הפנימי של הקשב, והוא יבשיל בהדרגה עד גיל חמש-שש. הניהול הפנימי של הקשב מאפשר לילד לנטר מצבים מורכבים ולבחור לאן להפנות את הקשב ואיזה סוגי קשב להפעיל במצבים שונים.

בגיל שנתיים ועד ארבע שנים, הפעוט מפתח יכולת להעביר את הקשב מהמבוגר למשימה ומהמשימה חזרה למבוגר. הוא צריך להפסיק את הפעילות על מנת להקשיב למבוגר או להפסיק להקשיב למבוגר ולהפנות את מבטו כדי להתמקד בגרוי. מסתמן מכך שאין טעם לנסות ללמד את הילד בגילא זה משהו חדש תוך כדי התמקדות ומשחק במשהו אחר. ההתערבות שלנו תפסיק את הקשב של הילד והמיקוד יעבור אל המבוגר.

רק מגיל ארבע לערך, מתחיל קשב דו-ערוצי. הילד מבין את הוראות המבוגר בלי להפסיק בפעילות שעשה ובלי הצורך להביט בדובר. מתפתחת היכולת לפצל את מערכת הקשב לקשב חזותי ולקשב שמיעתי ולהפעיל את שניהם בו זמנית. מגיל זה הילדים מפתחים את היכולת לסרוק את הסביבה באופן אקטיבי, יזום, בחיפוש אחר גירויים ולא רק בהמשכות אל גרויים שונים שנמצאים סביבם.

מגיל חמש כל ערוצי הקשב יכולים לעבוד ביחד, משולבים, הילד מוסגל להתמקד ולשמור על הקשב ולהתנער במקביל מגורמים מסיחים. בגיל זה, בהתפתחות תקינה, הקשב אמור להיות רצוני ומודע.

ראו המשך בחלק השני

ביבליוגרפיה

  1. דונלד ברודנברג במאמר: Broadbent, D.E. (1971. DecisionandN.Y.: Academic Press.stress
  2. טרייסמן אן במאמרים:

Treisman, A.M. (1969). Strategies and models of selective attention, Psychological Review. 6

Treisman, A., & Gelade, G.,(1980). A feature integration theory of attention. Cognitive Psychology, 12

  1. כהנמן דניאל בספרו: כהנמן,ד. (2013), לחשוב מהר לחשוב לאט, הוצאת מטר
  2. מייקל פוזנר במאמרPosner Model of Attention: באתר האינטרנט http://donlehmanjr.com/BD/Attention/A5%20Posner%20Attention.html

מייקל פוזנר במאמר: The Attention System of the Human Brain: 20 Years After באתר האינטרנט:  https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3413263/#R62

  1. נאווה לויט בן נון במאמרה: לויט הן נון, נ. (2013)- התזמורת המוחית וחשיבותה לתפקוד מיטבי. מתוך: אם מישהו היה אומר לי… מדריך להורים של תלמידים בעלי הפרעות קשב. הוצאת משרד החינוך, המנהל הפדגוגי
  2. קניאל שלמה וארזי שולה במאמרם:
  3. קניאל,ש. ארזי,ש. (1996). מרכיבי הקשב- ברירה ריכוז ומאמץ- מודל אינטגרטיבי ישומי. מגמות ל"ח.
  4. אילנה מודלינגר במאמרה: הקשב, בתוך אתר האינטרנט http://techedu.huji.ac.il/learning/brain/attention3.html
  5. פויירשטיין ראובן בספרו:

פוירשטיין, ר' (1998). האדם כישות משתנה. על תורת הלמידה המתווכת. תל אביב: משרד הביטחון.

 

 

כתיבת תגובה