ארכיון חודשי: דצמבר 2010

בבולמוס רעבתני, מזמן הסתו  – גרופת עלים ושפתיים אדריכלות שונה. אקוורלים חדשים מחכים לגשם לטפטף אותם לכלל בכיה אקוולים ארגנים, מדממים אל סורגי חלודה. כאן, במקום הזה. לזות הגוף מסיימת עונה. איוולת עכשו לחכות לאור להסתמך על חום. צריך, מזרם … להמשיך לקרוא ←

יוֹם שֶׁל חוֹל קָבוּר בְּתוֹך עַצְמוֹ סוֹחֵף עַצְמוֹ לָדַעַת בְּמִרְקָם הַזָּהָב שֶׁל אֲסוּרָיו. סְתָם יוֹם שֶׂל חוֹל, הוֹפֵך חַלּוֹן לִהְיוֹת לְצֶבַע נוֹשֵׁךְ בְּאֶצְבָּעוֹת יָדַיִם צֶבַע. הָיִיתִי לְבַדִּי. מְאַפְסֶרֶת דְיוּנוֹת שֶׁל חוֹל אֶל פִּסַּת שָׁמַיִם לִרְהוֹט עֲקַלְתוֹנִים, לְחַפֵּש דָּג זָהָב שֶׁהָיָה … להמשיך לקרוא ←

יְלָדַי בַּגְרוּ. אֲנִי מַבִּיטָה בָּהֶם בַּמִּטְבָּח, נֶעֱרָכִים מוּל הַכִּיוֹר, מְפַנִּים מַדִּיחַ, בִיעִילוֹת מַכְמִירָה שֶׁשֻׁמְּנָה הֵיטֵב בְּעַצְמוֹתֵיהֶם. הֵם אוֹחֲזִים בְּיַד בּוֹטַחַת בִּסְחָבָה, אוֹחֲזִים בְּסַלֵי הַקְנִיָּה – וּמַגָּעָם בְּיָדִיוֹת הַמִּשְׁפָּחָה מְשַׁמֵּן נַחַת אֶת עַצְמוֹתַי. אַחַר-כָּךְ בַּסָּלוֹן, יָשִׂימוּ רֹאש עַל בִּרְכַּי יְבַקְשׁוּ אֵיזֶה … להמשיך לקרוא ←

יְלָדַי אֵינָם הַכַעַס הַבּוֹעֵר בִּי וְאֵינוֹ אוּכּל. הֵם צַמְחוּ לִהְיוֹת זְכוּכִית מְלוּטֶשֶׁת הַמַחְזִירָה אֶת הַאוֹר. יְלָדַי אֵינָם  הַאוֹשֶׁר הַנוֹגֵעַ בִּי לְפְרָקִים, מָדוּד מָדוּד. הֵעֵזוּ לִהְיוֹת לְצִיפּוֹרִים וְחַיוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמְבַקְשוֹת לִחְיוֹת. יְלָדַי אֵינָם אֲנִי. זֹאת עֻבְדָה מֻגְמֶרֶת, חֲשׁוּקָה בְנְקוּדָה מַפְרִידָה.

יש לי ילדה אחת ברזל יצוק וילדה אחת חֵמר וילד הליום נוזלי. ואני רוקעת אותם ולשה בהם ונושמת אותם זיקוקי דינור. אל תוכַי.

כֹּלך מִילּוא הריון גבעה מתנועעת בחן, של ריקוד דובִּים, שעיר ורך. מה ממלא אותך? פֵּרור אדם במרכז השמש שלך  או מבטךְ המופנה פנימה – נלכד באישוניו. מבּטִי אחריך, כאדם שהוכּה בסַנוורים.

* יַלְדותִי מְפָהֶקֶת אֶת חַיַי הַנִמשָׁכִים מִמֶּנָּה חוטִים, חוטִים. רוקֶמֶת סְבַךְ שֶל תָּכִים עַל רִקְמַת חִישוק, שֶסומְנָה בָּה תְּמונָה בְּקַו מִתְּאָר. מַחַט דַקָּה דוקֶרֶת אֶצבָּעות יְשֵנות מִלָחוש אֶת הַגורָל. * מִתכַּרְבֶּלֶת בְּכַּף יָדִּי לְהַאֲכִיל – בּובָּה. לַעֲטוף בְּחום הַשְמִיכָה עֲתודות … להמשיך לקרוא ←

דַּבְּרִי בִּשְׁמֵךְ, תַּגִּידִי כַּעַס, מְבוּכָה, תַּגִּידִי אַבְקַת שְׁרֵפָה, תַּגִּידִי, שֶהַשְׁחָלוֹת שֶׁלָּךְ מְיַצְּרוֹת עֲדַיִן כְּבִיסָה הוֹרְמוֹנָלִית כְּבֻדָּה. הַזְמַן נִזְמַר וּבַדָּיו יָבְשׁוּ בִּמְכוֹנַת הַיִּבּוּש שֶל הָרוּחַ וְנִקְבְּצוּ בָּהּ סְעוּרִים רְגָעִים לַחִים, עֶלְבּוֹנוֹת קְלוּפִים, חַמִים וּמֻכְתָּמִים. דַּבְּרִי בִּשְמֵךְ בְּגוּף רִאשׁוֹן.