על טמפרמנט – ילד סוכרייה או ילד קופסא

קיימים הבדלים בין אישיים בנטיות התנהגות בעלי בסיס ביולוגי, המופיעים מוקדם בחיים והנם יציבים יחסית. כאשר מדברים על נטיות התנהגות הכוונה היא גם לאופן בו התינוק מתנהג מול מצבים שונים ואירועים שוטפים בחייו. למשל, אם מכניסים את התינוק לרחצה באמבט, תינוק אחד מאד נהנה מהרחצה – מנופף בידיים וברגליים, משפריץ מים, השני נהנה באמבטיה אבל משחק בשקט  בצעצועי המים והשלישי בוכה ולא נהנה בכלל.

ניתן לראות במזג את ה"ליבה" שמתוכה צומח הבסיס של האישיות המאוחרת. כלומר, הטמפרמנט הוא אבן הבסיס להתפתחות של האישיות המאוחרת, הכוללת הרבה יותר מהטמפרמנט, מתוך אינטראקציה עם הסביבה.

החוקרים: CHESS ,BIRCH & THOMAS החלו בשנת 1956 את אחד המחקרים המשמעותיים ביותר בתחום של הבדלי טמפרמנט. הם ביצעו מחקר אורך שנמשך למעלה מעשרים שנה על מדגם של 141 תינוקות למשפחות ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. המחקר התבסס על סדרת ראיונות עם ההורים שהתבקשו לתאר את התנהגות הילד. המטרה הייתה לנסות לאפיין את ההבדלים בין הילדים.
הם יצרו 9 מימדי טמפרמנט המתבססים על התגובתיות של התינוקות שלהם. על פני הרצף הבא:
1. רמת פעילות (Activity) – כמות התנועה והפעילות הגופנית

גבוהה – הילד יעדיף משחקים עם תנועה רבה, יבעט ויתיז באמבטיה, ייעשה חסר מנוחה ולא שקט אם יתבקש לשבת בשקט.

נמוכה – מעדיף משחקים שקטים, נע לאט, בד"כ כל דבר לוקח לו יותר זמן.

2. עוצמת תגובה(Intensity) – כמות האנרגיה המושקעת בפעילויות רגשיות
גבוהה – מבטא עצמו רגשית בעוצמה גבוהה, צוחק או בוכה בקול רם, זועם.

נמוכה – מגיב בצורה מתונה, כשמרוצה מחייך, מייבב בשקט.

3.קצביות / רמת סדירות (Rhythmicity) – של פעולות כמו מחזור שינה וערנות,אכילה,יציאות.
גבוהה – ישן כל הלילה, בזמן קבוע, אוכל בערך אותה כמות כל יום, יציאות קבועות, קל לטפל בו, קל לחנך לנקיון.

נמוכה – משנה הרגלי שינה ודפוסי אוכל, מתעורר מס' פעמים במשך הלילה, אוכל כל פעם בזמנים שונים, זמני יציאות לא קבועים.

4. התקרבות או נסיגה מדברים (גירויים) חדשים (Approach-Withdrawal) – אופי התגובה הראשונה לגירוי חדש,

גבוהה -מגיב בחיוב לאוכל חדש, צעצוע חדש, סביבה חדשה, מחייך לזרים,
נמוכה – בדרך כלל יתנגד לחפצים חדשים או אוכל חדש,במקום חדש יראה סימני מצוקה.

5. הסתגלות לשינויים(Adaptability) – באיזו מהירות מסתגל לשינוי בשיגרה או מתגבר על תגובה שלילית ראשונית.
גבוהה – מסתגל מהר, למקום חדש, לאנשים חדשים, לאוכל חדש, לזמני ארוחה וכו'.

נמוכה – הסתגלות איטית מאוד לשינוי מכול סוג.
6. רגישות חושית(Threshold) רגישות לגירויים מטרידים
גבוהה – מוטרד בקלות מרעש פתאומי, הבזק אור, חום או קור, ממגע בד גס,
נמוכה – לא מוטרד מרעשים או אורות חזקים, לא בוכה כאשר רטוב, לא מוטרד מלבוש מחוספס, רוב הדברים אינם גורמים להם אי נוחות.

7. איכות מצב רוח -(Mood)
חיובי – מחייך, צוחק, קל להשביע את רצונו, בוכה או רוטן רק לעיתים רחוקות
שלילי -רוטן, מתלונן לעיתים קרובות, גם כשנהנה לא מראה זאת.

8. משך תשומת לב/טווח קשב והתמדה (Attention Span & Persistence) – כמה זמן יתמיד בפעילות עד שיוותר או דעתו תוסח.
התמדה וטווח קשב גבוהים – יתבונן זמן ממושך במובייל התלוי מעל מיטתו, יתמיד ביניקה מבקבוק גם אם החור קטן
התמדה וטווח קשב נמוכים- לא יוכל לשחק במשחק הדורש ריכוז רב, כשהמשימה קשה יעבור לפעילות אחרת

9. מידת הסחת דעת (Distractibility) – באיזו קלות ניתן להסיח את דעתו כשעסוק במשימה
קל להסחה – יפנה ראשו בגלל כל רעש קטן או תנועה בחדר
קשה להסחה -עסוק מאוד במשימה שלפניו, לא מתעניין בנעשה סביבו..

על בסיס הדירוגים הם הגדירו 3 דפוסי התנהגות:

  1. טמפרמנט קל (Easy Child) – בעלי דפוסים קבועים של שינה אכילה ויציאות, ניגשים בקלות לאנשים ואירועים חדשים, מסתגלים בקלות לשינויים בשגרת היומיום, מצב הרוח האופייני חיובי ועוצמת התגובות הרגשיות שלהם נמוכה-בינונית.
  2. טמפרמנט קשה (Difficult Child) – בעלי דפוסים לא קבועים של שינה אכילה ויציאות, קשה להם להסתגל לאירועים חדשים, רמת פעילות גבוהה, קשה להם להסתגל לשינויים, מצב הרוח האופייני שלילי (מרבים לבכות) ועוצמת התגובות הרגשיות גבוהה.
  3. טמפרמנט של "הסתגלות איטית" (Slow to Warm-up Child) – רמת פעילות נמוכה-בינונית, נסיגה ראשונית מאנשים חדשים ומצבים חדשים, הסתגלות איטית לשינויים, עוצמות תגובה בינוניות-נמוכות ומצב רוח נוטה לשלילי.

תומס וצייס הטביעו מושג חשוב בספרות המקצועית בנושא זה שנקרא טיב התאמה (Goodness of Fit) – ההתאמה מתייחסת לממדים פסיכולוגיים והן לממדים פיזיים (כגון סביבת גידול). כאשר ההתאמה טובה אז יש הרמוניה אך כאשר ישנו קושי בהתאמה אז קשה לשני הצדדים. חוסר התאמה מבחינה פסיכולוגית – תינוק שמסתגל לאט שנולד לאם מוחצנת ומסתגלת בקלות ייצור בלבול אצל האם שלא כל כך תבין את ההתנהגות שלו. בממדים פיזיים הכוונה היא למשל בסביבת גידול –  תינוק שגדל בדירה קטנה ירגיש כמו אריה בכלוב, לכן צריך להוציא אותו לטיולים ולתת לו לשחרר יצרים טבעיים ולא לכעוס עליו כשהוא מטפס ואקטיבי מידי.

קיימים כיום מודלים נוספים . אחד המודלים היותר ידועים ומקובלים כיום הוא של Mary Rothbart. הגדרה של טמפרמנט לפי המודל: הבדלים בין אישיים קונסטיטוציוניים – בסיס ביולוגי קבוע של האורגניזם שמושפע לאורך זמן גם מתהליכי גדילה וגם מתהליכי התנסות.

הבדלים אלו באים בשני אופנים:

  1. תגובתיות (Reactivity) – הכוונה היא להתעוררות של תגובות מוטוריות, רגשיות, אוריינטציה (קשב) ושל המערכת האוטונומית וההורמונלית בגוף. בודקים תגובתיות על ידי חביון לתגובה (כמה זמן עובר מהצגת הגירוי עד לתגובה), שיא עוצמת התגובה (לאיזה שיא הם מגיעים מבחינת התגובה), וזמן החלמה משיא התגובה (אחרי שהגירוי נגמר כמה זמן לוקח לתינוק להגיע למצב נייטרלי).
  2. ויסות עצמי (Self Regulation) – היכולת לנטר ולווסת את ההתנהגות כמו רגשות ופעולות כדי לפעול להשיג מטרה רצויה או להסתגל לדרישות המצב (הקוגניטיביים והחברתיים). הויסות מתפתח בהדרגה. תחילה התינוק בעל אסטרטגיות מועטות בויסות – שינה, בכי, הסטת מבט והוא תלוי בסביבת הטיפול שתסנן את מידת הגירויים בהם הוא נפגש ותעזור לו לארגן את ההתנהגות שלו. בסביבות גיל חצי שנה התינוק יכול למצוץ אצבע ואם הוא זוחל הוא יכול להתקרב/להתרחק מהגירוי ולווסת את עוצמתו (מתרחק מקטין אותה ולהפך). בסביבות גיל שנה שנתים ילדים משחקים בשיערם או בתנוך האוזן כדי להרגיע את עצמם, וגם יכולים להתחיל להשתמש בשפה לצורך ויסות. בגיל הגן ישנה המשך של התפתחות יכולות הוויסות ומופיעה היכולת לעיכוב עצמי. כלומר, היכולת לעכב תגובה שהיא דומיננטית ולהוציא לפועל תגובה שהיא דומיננטית משנית. ניתן לדרוש מהילד לעכב פעולה דומיננטית ולהוציא לפועל פעולה שהיא בעלת דומיננטיות משנית, למשל משימת הלחישה – ילדים בגיל הגן צועקים כשהם יודעים משהו. ניתן להראות להם סדרת תמונות ולבקש מהם ללחוש מה הם רואים,  כאשר חלק מהתמונות הם פחות מוכרות וחלקן יותר מוכרות, ולראות את יכולת הויסות של הילד לא להוציא את התגובה הדומיננטית (צעקה) ולהוציא לפועל תגובה שהיא פחות דומיננטית (לחישה).

ממדי טמפרמנט בינקות על פי רוטברט:

  1. אוריינטציה – מידת העניין, קשב והתעניינות.
  2. פחד – ההתמודדות עם גירויים חדשים ומפחידים.
  3. כעס – ההתמודדות עם גירויים מתסכלים.
  4. עצב.
  5. אמוציונליות חיובית – חיוך/צחוק.

מבחינתה 5 השלבים הללו מתפתחים בשבועות הראשונים לחיים (יש בסיס מולד) ועם העלייה בגיל נוספים ממדי טמפרמנט נוספים. רוטברט טוענת שכיוון תכונות טמפרמנט תלויות בבסיסים קונסטיטוציוניים ישנם תהליכים של הבשלה מוחית. לכן ישנן תכונות שיכולות לבוא לידי ביטוי רק בשלב מאוחר יותר, כיוון שרק אז יש הבשלה של אזורי מוח גבוהים (במיוחד תכונות כמו קשב, תכונות של וויסות במאמץ, התפתחות הויסות העצמי).

לצורך ההתבוננות על הטמפרמנט הילדי בחרתי להציג מארגן שאנשי חינוך יכולים לעבוד איתו באופן אינטואיטיבי על מנת להתבונן על המזג הבסיסי של הילד ומתוכו להבין את התפתחותו. דף התמונות תומך בתהליכי התצפית הכלליים ואינו בא להחליפם.

הצוות מתבקש ל"אפיין" את הילדים על פי התמונות הבאות. מי הוא ילד האריה בקבוצתם, מיהו ילד הסוכריה וכדומה. כל אחד ממלא את הדף לבד. כאשר משווים בין הדפים, דנים בילד, מנמקים מדוע אנחנו חושבים שהילד הזה הוא למשל כמו מדחום על טמפרטורה מאוד נמוכה. האם כול הצוות בחר את אותן התמונות עבור אותם הילדים וכו'. לאחר מכן ניתן לדון בצוות, האם יש מקום להתערבות חינוכית מול המזג המאפיין את הילד. למשל, כיצד נציע לילד להעלות את טמפרטורת הפעילות שלו כאשר הוא נמצא בחצר במקום לשבת כל הזמן בתוך בית הבובות ולא לנוע בחצר.

ילד סוכרייה או ילד קופסא

פורסם בקטגוריה המענה בארגון החינוכי. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת על על טמפרמנט – ילד סוכרייה או ילד קופסא

  1. מאד מעניין. יש לי שני אחיינים, תאומים לא זהים ולכל אחד מזג שונה בתכלית השינוי. אחד רועש וחסר סבלנות ואחד מופנם יותר ופחות דומיננטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>