מסיבת חנוכה

אתמול באתי הביתה וביד – הזמנה. למסיבת חנוכה. אני בת 5 . אמא אומרת שאני הילדה הכי מקסימה בעולם והכי בוגרת בעולם והכי חכמה בעולם. אני בת 5 ומחר , במסיבת החנוכה אני אופיע על הבמה מחופשת לסביבון שהלך לאיבוד . הסביבון של סבא. ספור שכתבנו בגן בשביל המסיבה. הסברתי לגננת שזה תפקיד נורא מסובך לילדה בת 5. מה יקרה אם אני אשכח לעלות לבמה. מה יקרה אם המילים שאני צריכה להגיד לא ירצו לצאת לי מהפה? מה יקרה אם כמו תינוקת, אני אתרגש ויברח לי פיפי …ספרתי לדלית הגננת והיא צחקה, לטפה לי את הראש ואמרה "אל תדאגי סביבון קטן שלי. הכל יהיה בסדר ואני הרי כאן כדי לעזור לך."

איך אפשר לא לדאוג…

נתתי לאמא את ההזמנה ואמא כל-כך שמחה. בערב, היא הראתה לאבא וספרה לו ולאחי הגדול יוני שיש מסיבה וכולם התרגשו ולטפו לי שוב את הראש ואמרו בטח , בטח שנגיע לראות את הילדה הכי יפה והכי מוכשרת בעולם כולו… ככה הם -כולם נורא שמחו וככל שהם שמחו יותר אני נהייתי יותר ויותר מודאגת.

בערב, אבא בא לשבת ליד המיטה שלי וחיבק אותי חזק חזק בתוך השמיכה ואמר: תזכרי שאנחנו אוהבים אותך , ולא חשוב מה יקרה בהצגה מחר, בסדר?

בסדר אבא.

בלילה לא הצלחתי להירדם. אמא אומרת שכשיש בראש יותר מדי מחשבות , קשה לו לחשוב על כולם ביחד והוא נהיה מבולבל. כמו פעם שנסענו לבקר את סבתא והרמזורים בדרך לא עבדו וכל המכוניות עשו פקק אחד ענק ואף אחד לא הצליח לנסוע לשום מקום. כזה פקק יש לי בראש. קל להם להגיד לי:" אל תהיי מודאגת, אנחנו אוהבים אותך". קל להם ולי קשה. ואם אני אטעה וכולם יצחקו ואחר כך הילדים ישירו בגן- "שירה היא ילדה קטנה- ת'הצגה היא קלקלה, שירה היא….."

קמתי בשקט מהמיטה והדלקתי את האור הקטן שאבא סדר לי כשהייתי קטנה קטנה ועוד פחדתי מהחושך.

והוצאתי את כל החברים שלי מהארגז- כשעוד הייתי קטנה קטנה והלכתי לישון רק אתם.

והזמנתי אותם – את הדובי, והבובה עם העין האחת, והברוז הצהוב ששחה אתי באמבטיה ואת שמיליק – סמרטוט שהיה פעם מגבת קטנה ואבא היה אומר – שוב פעם היא ישנה עם הסמרטוט הזה- כמו הדוד שמיליק… ומאז כך קראו למגבת הקטנה שלי.

הושבתי את כולם על מיטה ועשיתי להם הצגה- הסביבון של סבא- גן פעמון. בתום ההצגה היה שקט מוחלט אבל אני יודעת שבלב שלהם הדובי והבובה והברוז ושמיליק מחאו לי כפיים וכולם חבקו אותי ונשקו אותי ונרדמנו יחד בשקט.

עכשיו, אני בדרך לגן, למסיבה, אני צועדת בשמלה הורודה החגיגית, יד אחת מחזיקה באמא ויד שניה אוחזת בכף ידו של אבא ויוני משתרך מאחור, כאילו שהוא סתם במקרה נפגש אתנו בדרך.

אמא אומרת משהו , לא שמעתי אבל אני צוחקת.

אני שירה, הסביבון של גן פעמון הולכת למסיבת החנוכה שלי.

פורסם בקטגוריה ספורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>