מיום שנבראתי

מיום שנבראתי, אספתי רשמים אל תוך  סל בטנה העגול של אמי, שערסל אותי קלות, כעובר.

בשנת חיי הראשונה שימש הסל כמקום אליו שבתי כל פעם שהעולם נהיה כבד ועמוס מיד.

בזמנים כאלה,

הייתי מרוקנת מידיה של אמא ומחיקה כל חפץ או פעולה , ממלאת בגופי במהירות את הקן המרופד ומחברת חזרה את" חבל הטבור" שלה לשלי.

מוגנת מכל רע התעגלו שפתותי למעין עיגול קטן ומדויק להפליא להשביע את רעבוני בה.

בא הזמן בו בטנה ושדיה נצטמצמו, ואני גדלתי מדי למידותיו של הקן הקטן. נעצבתי, אבל מצאתי נחמה במידותיו העצומות של היקום העגול שנגלה בפני.

תודעתי נתעצבה בתוך העיגול וחיי נרקמו בסובב לו.

אחר כך באו המילים. ואמא ספרה סיפורים.

"כאשר הייתי קטנה קטנה ,בלעת כוכב . "כוכב האור שלי" קראתי לך" .

מששאלתי לפשר האורות בחשכה, הוסיפה ואמרה "אי שם , בשמים,אנשים גבוהים ושקופים שבלעו אורות נפלאים נהיו לכוכבים."….

מיום שהקשבתי לסיפורים נפקחו שתי עיני להביט וידי לצייר.

עין אחת מביטה החוצה אל הכוכבים המנצנצים באפלה הגבוהה

והשנייה מביטה פנימה, מחפשת את כוכב האור, משתאה.מתי יגדל ויהפוך לכוכב גדול.

והצבע מצייר בידי גלגלים ומרכבות.

לעוף אל השמיים לחפש גלקסיות רחוקות.

משגדלתי,

הבנתי

כי כל חיי

שואפות שתי עיני

זו לזו

אחיות להיות,

בבואות.

פורסם בקטגוריה ספורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>